Page 22 - קול הלב 2 – כוחה של חמלה

‫של שנאה וטינה בלבו‪ .‬ברוב חמלתו וטוב ליבו‪ ,‬הוא מינף את‬ ‫קשה לי המחשבה איזה מחיר כבד הם צריכים לשלם בשביל‬
‫כאבו האישי‪ ,‬לקידום אהבה ושלום בינינו לבין “אויבינו”‪.‬‬ ‫שליבי ייפתח‪.‬‬

‫הסיפור שלו ריגש אותי והצניעות שלו שבתה את לבי‪ .‬גמלה‬ ‫אני מבקשת להקדיש להם את הסיפור הזה‪ ,‬להודות להם‬
‫החלטה בלבי להצטרף לחסד הגדול הזה‪.‬‬ ‫שהם מאפשרים לי לעזור להם‪ ,‬ומתפללת שיאמין יבריא לחלוטין‪,‬‬
‫ושאף ילד‪/‬ה‪ ,‬אף אדם ואף יצור לעולם לא יצטרכו יותר לסבול‬
‫הנסיעה הראשונה היתה מלווה בחששות גדולים‪ .‬אני‪,‬‬
‫שחייתי לי בבועה שלי בתל אביב‪ ,‬לא ידעתי ברוב בורותי איפה‬ ‫בעולמי‪ ,‬ונחיה כולנו בשלום ואהבה בני קיימא‪.‬‬
‫עזה נמצאת בדיוק‪ ,‬ובטח שלא ידעתי איך מגיעים למחסום ארז‪.‬‬
‫אינני דוברת ערבית‪ ,‬ועלתה בי דאגה‪ :‬איך נתקשר? איך נסתדר?‬ ‫רזיה ידין‬
‫הסתבר לי‪ ,‬להפתעתי‪ ,‬שעזה נמצאת במרחק שעה בלבד מתל‬
‫מפתחת התייחסות אחידה‬
‫אביב‪.‬‬
‫אני מסיעה ילדים חולים מבית חולים רמב”ם למחסום ג’למה‪.‬‬
‫כל חששותי התבדו‪ .‬פגשנו אנשים מקסימים‪ ,‬נעימים‪ ,‬עדינים‪.‬‬ ‫בשבילי זו דרך ליישם נדר של התייחסות אחידה לכל ילד חולה‪.‬‬
‫אנשים חמים‪ ,‬מלאי אהבה והכרת תודה‪ .‬ילדים ותינוקות מתוקים‬ ‫זו גם דרך לפתוח את ליבי לסבל של הילדים‬
‫ומנומסים להפליא‪ .‬אף פעם לא מתלוננים‪ ,‬למרות הסבל הרב‬ ‫האלו ולהתחבר לשאיפה להארה למענם‪.‬‬
‫שעובר עליהם‪ .‬החיים בעזה קשים ביותר‪ .‬רוב היום אין חשמל‬ ‫כשאני רואה את הקושי‪ ‬שיש למשפחות האלו להגיע לטיפול (אין‬
‫ומים‪ ,‬אין עבודה‪ ,‬אין כסף ובית החולים אינו יכול לתת מענה‬ ‫להם אישור להגיע עם כלי הרכב שלהם)‪ ,‬אני שמחה על ההזדמנות‬
‫שהם מעניקים לי לעזור להם ולהחזיר אותם עד למחסום‪.‬‬
‫לחולים במחלות קשות‪ .‬‬ ‫בדרך אנחנו מדברים ונוצרת קרבה שנותנת לי תקווה שיהיה‬

‫התרגשתי עד דמעות ועצוב היה לי מאוד‪ ,‬כשהסעתי אבא‬ ‫שלום באזור‪.‬‬
‫צעיר עם ארבעה ילדים קטנים שאחת מהם נפטרה ממחלה‬
‫קשה ושלושת האחרים גם הם חולים‪ .‬הוא נסע עם שלושתם‬ ‫נטלי כץ‬
‫לטיפולים‪ .‬זכור לי מקרה‪ ,‬שבו הסענו חולה שהיה בעצמו רופא‪.‬‬
‫הוא היה במצב קשה והרגיש כל כך רע עד ששכב באוטו חצי‬ ‫הנסיעה הראשונה שלי‬

‫מעולף‪.‬‬ ‫הצטרפתי להסעות חולים פלשתינאים לבתי חולים בעקבות‬
‫הביקור של יובל רוט במרכז רוחני ערבה‪ .‬הבנתי מיד שיש לי כאן‬
‫הלב נקרע לראות את האנשים הטובים האלה‪ ,‬נתונים לחסדי‬
‫זרים בשעותיהם הקשות ביותר‪ .‬ניסינו לתקשר איתם כמיטב‬ ‫מה לתרום‪ ,‬אני גר בירושלים ומסיע למחסום ארז‪.‬‬
‫יכולתנו‪ .‬לא תמיד זה התאפשר בגלל מחסום השפה‪ ,‬אבל תמיד‬
‫היה חיוך‪ ,‬מבט‪ ,‬ליטוף ומתנות קטנות לילדים‪ - ‬המעט שיכולנו‬ ‫החוויה הראשונה היתה מדהימה‪...‬‬

‫לעשות למענם‪.‬‬ ‫ילדה בת שש‪-‬שבע‪ ,‬הסבתא שלה ( לאמא שלה אסור להיכנס‬
‫לישראל כי היא בת פחות מ‪ )50-‬ועוד שני גברים (אחים)‪.‬‬
‫אני ממשיכה את הנסיעות פעם בשבוע ומצרפת אלי מדי פעם‬ ‫לשמחתי‪ ,‬הגברים ידעו עברית ובשעתיים שנסענו יחד עד‬
‫חברות כדי לאפשר להן חסד‪ .‬אני מלווה אנשים שרוצים להצטרף‬ ‫למחסום יכולנו לשתף בתחושות האהבה שלנו כבני אדם ובעוול‬
‫לעמותה וחוששים כמוני מהפעם הראשונה‪ .‬הם מצטרפים אלי‬ ‫שנגרם לנו בלידה בכך שתויגנו כל אחד למשפחה אחרת (ערבי‪,‬‬

‫לטבילת האש שלהם וממשיכים אחר כך בעצמם‪.‬‬ ‫ישראלי)‪.‬‬

‫כולי הודיה על הזכות שנפלה בחלקי לתרום‪ ,‬ומקווה מקרב‬ ‫זכיתי בעוד חוויה‪ .‬לאחר ההסעה נסעתי להצטייד בכיסא‬
‫לבי שאף‪ ‬אדם בעולם לא יידע עוד סבל‪”.‬‬ ‫תינוק לנסיעה הבאה‪ .‬את הכיסא תרמה רוני קידר מנתיב העשרה‬
‫הגובלת ברצועה‪ .‬התפתחה בינינו שיחה פורייה על החיים בצל‬
‫אורית זיו‬
‫הקטיושות‪.‬‬
‫מה זה עבורי?‬
‫עמוס גוטמן‬
‫בעיקר סיוע ולו הקל ביותר לחולה ומשפחה שמתמודדים עם‬
‫מחלה מסכנת חיים זמן רב‪.‬‬ ‫הלב נקרע לראות את האנשים הטובים‬
‫האלה ‪ ,‬נתונים לחסדי זרים בשעותיהם‬
‫ההסעה מביאה את המחסומים לתודעה ואני חושבת על‬
‫עשרות אלפי האנשים שנאלצים לעבור בהם מדי יום‪ ,‬ואח״כ‬ ‫הקשות ביותר‪.‬‬
‫הנסיעה לבית החולים שהחולה ומשפחתו עושים במשך חודשים‬
‫“לפני כשמונה שנים ראיתי‪ ‬בטלוויזיה תכנית על בחור בשם‬
‫ושנים‪ ,‬ובית החולים עצמו שהוא מקום מוכר וידוע‪.‬‬ ‫יובל רוט‪ ,‬שהקים עמותה שנקראת “בדרך להחלמה”‪ ,‬העוסקת‬
‫בהסעת חולים פלשתינאים לטיפול רפואי בבתי חולים בארץ‪.‬‬
‫ובעיקר אני מייחלת שיוכלו לחזור לחיי שגרה בביתם‪ ,‬שאני‬ ‫ראיתי אדם‪ ,‬שלא נתן לשכול ולטרגדיה האישית שלו לזרוע זרעים‬
‫יכולה רק לדמיין כי אין לי אפשרות לבקר‪.‬‬
‫‪ 22‬קול הלב | נובמבר ‪2016‬‬
‫מרים​ עמיא ​ל‬