Page 21 - קול הלב 2 – כוחה של חמלה

‫מוחמד קבהא ויובל רוט‬

‫בכה עם הילד‪ ,‬וגם בעת כתיבת שורות אלו עולות דמעות בעיני‪,‬‬ ‫שבהם היה מאושפז בבית החולים‪.‬‬
‫כשאני חושבת על הסבל הרב שאנו גורמים להם‪ .‬צריך רק לגרד‬
‫מעט את פני השטח‪ ,‬כדי שיצופו ויעלו התחושות הללו של חוסר‬ ‫כל רגע במחיצת משפחה זו מעורר השראה‪ .‬אנו משוחחים על‬
‫אונים משווע‪ ,‬חיים בחוסר ודאות מוחלט ופחד‪ .‬הרבה פחד‪,‬‬ ‫כל נושא‪ .‬עבד שולח לי תמונות בווטסאפ‪ .‬בן זוגי אף הוא נרשם‬
‫להסעות‪ ,‬נסע איתי פעם אחת כדי להכיר את התהליך‪ ,‬ומתכוון‬
‫המון חרדה‪.‬‬
‫להסיעם בזמן שלא אהיה זמינה (למשל‪ ,‬כאשר אני במואה)‪.‬‬
‫מבחינתי זה מצב בלתי נסבל‪ ,‬שעלי לעשות הרבה כדי לשנותו‪,‬‬
‫על ידי קירוב לבבות והשגת שלום פנימי בתוכי שיקרין שלום‬ ‫שני מקרים במפגשנו נחרטו בי חזק‪:‬‬

‫בחוץ‪.‬‬ ‫יצאנו מהמחלקה בבית החולים לשער הכניסה של בית‬
‫החולים תל השומר‪ .‬שם יורד עאבד בכל פעם לתחנה מיוחדת‪,‬‬
‫הבטחתי ליאמין שאקח אותו לספארי שנמצא בסמוך לבית‬ ‫כדי לקבל חזרה את תעודותיו‪ ,‬שנלקחות ממנו כפלשתינאי‬
‫חולים תל השומר‪ ,‬באחד הבקרים שבהם יסיים מוקדם את‬ ‫בקביעות בכניסה לתל השומר‪ ,‬יחד עם בדיקה מקיפה של גופו‬
‫הבדיקות‪ .‬ואכן‪ ,‬נסענו לספארי‪ .‬הילד היה מאושר ברמות על‪,‬‬ ‫ותיקיו‪ .‬משום מה באותו יום‪ ,‬התעודות נשארו בתחנת הכניסה‬
‫וצילם ללא הפסקה את החיות באייפד שלו‪ ,‬וחזר ואמר כמה‬ ‫לתל השומר ולא הועברו לתחנת היציאה‪ .‬עאבד הלך לצד השני‬
‫הוא מבסוט‪ .‬בילינו יום כיף בספארי‪ ,‬אכלנו ארטיקים‪ ,‬טיילנו בין‬ ‫כדי לקחתן‪ .‬יאמין חש שעובר יותר זמן מהרגיל‪ ,‬ואביו לא חוזר‪.‬‬
‫כלובי החיות כשיאמין נישא על ידיו של אביו רוב הזמן‪ .‬אסור‬ ‫הילד הזה שתמיד מחייך ואף פעם לא התלונן על שום כאב‪ ,‬נכנס‬
‫לו עדיין לדרוך על הרגל החולה‪ ,‬והעגלה שהיתה להם נשברה‪.‬‬ ‫בתוך שניות ללחץ נפשי נורא‪ ,‬והחל לבכות בהיסטריה‪ .‬ניסיתי‬
‫הייתי מאושרת מכך שהצלחתי לשמח אותם בתקופה כה קשה‪.‬‬
‫זו היתה הפעם הראשונה שיאמין ביקר בגן חיות‪ .‬מי יודע אם‬ ‫להרגיעו ללא הצלחה‪ .‬הוא נרגע רק כשאביו חזר‪.‬‬

‫תהיה לו הזדמנות נוספת כזאת‪.‬‬ ‫מצב זה המחיש לי עד כמה הפלשתינאים בשטחים חיים‬
‫תחת אימה נוראה‪ ,‬פחד עצום וסבל מחריד בגין הכיבוש‪ .‬ליבי‬
‫אין לי ספק‪ ,‬שהם מופיעים בעולמי כדי לפתוח לי את הלב‪.‬‬

‫‪21‬‬