Page 19 - קול הלב 2 – כוחה של חמלה

‫בדיעבד הבנתי את האתגר שלה בשנייה הספציפית הזו‬ ‫כשנוסעים ביחד‬
‫של הכניסה לאוטו‪ .‬אישה דתייה‪ ,‬ערבייה‪ ,‬כמעט ילדה‪ ,‬צריכה‬ ‫הלב נפתח‬
‫להיכנס עם התינוק לאוטו עם ישראלי שפגשה לפני שנייה‪ .‬עוד‬
‫ובאה האהבה‬
‫תחנה במסע שהיא עוברת הבוקר‪.‬‬
‫חברים בקהילה הבודהיסטית‬
‫משחק בדמיון ופיתוח אמפתיה – נניח שאשתי‪ ,‬עם בני בכורי‪,‬‬ ‫במרכז רוחני ערבה‪,‬‬
‫שנולד פג‪ ,‬ונדרש לחודשים של טיפולים בבית חולים כתינוק (מה‬ ‫שמתנדבים בעמותה‬
‫שנכון) צריכה היום לעבור את המחסום לשטחים ולנסוע לבד‬ ‫“בדרך להחלמה”‪,‬‬

‫במכונית עם ערבי שאינני מכיר לתוך חברון‪.‬‬ ‫מספרים על חוויותיהם‬

‫הנסיעה לתל השומר עוברת בשקט‪ .‬בראי רואה את העיניים‬ ‫מסיעה בני משפחה מהבית השרוף‬
‫שלה שמסתכלות על החוץ‪ ,‬על הארץ החדשה לה‪ ,‬אולי המאיימת‪,‬‬ ‫בדומא‬
‫שבטוח שמעה עליה כל חייה‪ .‬לא מדבר אתה‪ ,‬גם אין איך‪ .‬בדרך‬
‫“אני מסיעה את משפחת דעאושה מדומא שביתם נשרף על‬
‫שוב מדברת בטלפון עם הבעל‪.‬‬ ‫ידי קיצונים יהודים‪ .‬בשריפה נספו האם‪ ,‬האב ובנם התינוק‪.‬‬
‫בנם בן החמש שניצל מאושפז בשיבא‪ ,‬וסבא וסבתא שלו לצדו‬
‫מגיעים לתל השומר‪ .‬היא צריכה להשאיר את התעודה שלה‬ ‫כל הזמן‪ .‬יובל רוט הציע למשפחה את עזרת העמותה‪ ,‬ואנחנו‬
‫אצל השומר‪ .‬ככה זה עם ערבים מהשטחים‪ .‬הנה מגיע עוד אתגר‬ ‫מסיעים את בני המשפחה המורחבת‪ ,‬דודים‪ ,‬בני‪-‬דודים מדומא‬
‫– להשאיר את התינוק שלה לבדו באוטו עם הישראלי שכרגע‬
‫או משער אליהו‪ ,‬לשיבא וחזרה‪ ,‬מתי שהם מבקשים‪.‬‬
‫פגשה ולהיכנס למשרד‪.‬‬
‫אני לקחתי את הדוד של אחמד כמה פעמים‪ ,‬עם אשתו‬
‫נכנסת ושומרת קשר עין‪ .‬ואם אחליט לתת גז ולהיעלם עם‬ ‫וילדיו‪ .‬בנסיעה האחרונה הוא סיפר לי‪ ,‬שהמשפחה קיבלה‬
‫האוצר שלה? מה היא יודעת על ישראלים? בפתח מחלקת ילדים‬ ‫כספים לבנות בית במקום זה שנשרף‪ .‬הם החליטו לא לבנות‬
‫למזלה עומד בחור ערבי‪ .‬עוזר לה להוריד את הדברים והתינוק‪.‬‬ ‫בית מגורים במקום אלא מוזיאון‪ ,‬שמטרתו קידום השיח בין שני‬
‫העמים וקידום השלום‪ .‬זה ריגש אותי מאוד לדעת שבמקום‬
‫קרש ביטחון‪ .‬מסביר לה בערבית לאן ללכת‪.‬‬
‫לשנוא ולנקום הם מבקשים לחולל שינוי”‪.‬‬
‫אני נפרד מהם‪ .‬נוסע באיחור לעבודה‪ ,‬ממהר‪ .‬אני כבר‬
‫במשימות היום כשצלצול לא מוכר נשמע לאחר דקות מספר‬ ‫רינה הנגבי‬
‫באוטו‪ .‬שיט‪ ...‬לא נכון‪ ...‬היא שכחה את הטלפון שלה במושב‬
‫את מבטה אנצור בליבי לשנים רבות‬
‫האחורי כשהורידה את התינוק‪.‬‬
‫ילדה‪ ,‬אולי בת ‪ ,20‬עטופה מכף רגל עד ראש‪ .‬רק הפנים‬
‫מחליט לענות‪ .‬מקווה שאין שוטר‪“ .‬אחי בבקשה בבקשה‬ ‫העגולות מציצות לעולם‪ .‬לא מדברת עברית וגם לא אנגלית‪.‬‬
‫בבקשה תחזור‪ ...‬בחיאת הנשמה שלך”‪ .‬זה כנראה הבחור‬ ‫מדברת בטלפון עם הבעל‪ .‬הוא מדריך אותה‪ .‬מנהל מרחוק את‬
‫הערבי שעזר לה‪ .‬פניית פרסה‪ .‬אולי רק מי שאיבד פעם טלפון‬
‫בארץ זרה יכול להבין שהחפץ הזה הוא בשבילה כרגע החיבור‪,‬‬ ‫המסע שתעבור היום‪.‬‬

‫העוגן‪ ,‬הביטחון‪ ,‬המלאך השומר והמדריך‪.‬‬ ‫פגשתי אותה ליד מחסום תרקומיא‪ .‬באה מחברון‪ .‬כרגע‬
‫עברה את “שומר הסף” בדמות המחסום והבדיקות הביטחוניות‪.‬‬
‫מרחוק אני רואה את שניהם מחכים בפתח המחלקה‪ .‬התינוק‬ ‫עכשיו היא בצד השני של הגדר‪ .‬ללא שפה וללא ידיעה מה יקרה‬
‫והדברים עדיין בדיוק במקום שבו הורדו‪ .‬הרגע המרגש ביותר‬ ‫בארץ שלא הייתה בה‪ .‬כמו חיה שנעקרה ממקומה הטבעי‬

‫היה המבט‪ ,‬כשקיבלה בחזרה את הטלפון ששכחה באוטו‪.‬‬ ‫וחושיה מחודדים‪.‬‬

‫רגע שאנצור בליבי לשנים רבות‪.‬‬ ‫היא עם התינוק החולה שלה‪ .‬הזמנתי אותה להיכנס לאוטו‪.‬‬
‫היא מהססת‪ .‬מגישה לי את הטלפון שאדבר עם הבעל‪“ ,‬אחי‬
‫נדב חבצלת‬
‫תשמור עליה‪ ,‬היא לתל השומר למחלקת ילדים”‪.‬‬
‫הלב נפתח וכהרף עין נוצר חיבור‬
‫היא שומרת על התינוק כל הזמן בטווח בטוח‪ .‬התינוק ישן‪.‬‬
‫הליך הנסיעה מהמפגש במחסום‪ ,‬או בחזרה מבית החולים‬ ‫אולי זו תינוקת? נולד‪/‬ה עם בעיה בלב‪ .‬היום נוסעים לבדיקה‪ ,‬או‬
‫חזרה למחסום מציע הזדמנות מופלאה ליצור ולהיות בנתינה‬
‫באהבה ובהתמקדות בעזרה ובתמיכה למישהו אחר שנמצא שם‬ ‫לטיפול‪ ,‬או לניתוח של כמה ימים בתל השומר‪ .‬איני יודע‪.‬‬

‫ושמאפשר לי לתת עזרה‪.‬‬

‫הרצון לעשות משהו למען מישהו שזקוק ושיש לי את‬
‫האפשרות לעשות משהו בשבילו ללא כל אינטרס או רווח אישי‬

‫חומרי ממלא באנרגיות ובהתלהבות‪.‬‬

‫לעיתים קרובות תחילת הנסיעה מלווה בפחד‪ ,‬בלחץ גדול‪,‬‬
‫בחרדה מהלא נודע הן ביחס למצבם הבריאותי‪ ,‬ביחס לטיפול‪,‬‬
‫ביחס לאבחון‪ ,‬ביחס לעתידם וגם ברמה המיידית – מפגש עם‬

‫אדם זר שהם תלויים בו כרגע‪ ,‬שאמור להסיע אותם לשם‪.‬‬

‫‪19‬‬