Page 30 - קול הלב - כתב עת בנושא התפתחות אישית ומעורבות חברתית כדרך חיים

‫בודהיזם הטיבטי‬ ‫הנסיעה להודו‬

‫בשנת ‪ 2008‬נפטר אישי‪ .‬אז כבר ידעתי שאינני צריכה‬ ‫בראש המסע היה מנהל הקורס‪ ,‬סוואמי שנקרננדה‪.‬‬
‫את הודו כדי לחיות את חיי בדרך המתאימה לי‪ .‬המשכתי‬ ‫יצאנו מקניה קומארי‪ ,‬הנקודה הדרומית ביותר ביבשת‪,‬‬
‫ללמד ובהשתלשלות מקרים מוזרה הגעתי לבית הצנחן‬ ‫נסענו לאורך החוף המערבי צפונה‪ ,‬בשלב מסוים פנינו‬
‫לקורס ‪ 18‬מתוך ‪ 18‬הקורסים של ‪ - ACI‬קלאסיקה‬ ‫מזרחה‪ ,‬ירדנו בחוף המזרחי דרומה וחזרנו לנקודת‬
‫המוצא‪ .‬שגרת המסע היתה פשוטה‪ .‬נסענו כמה שעות‪,‬‬
‫בודהיסטית בישראל‪.‬‬ ‫הגענו למקדש‪ ,‬עשינו טקס פוג’ה‪ ,‬הלכנו למלון‪ ,‬ולמחרת‬
‫המשכנו‪ .‬במקדשים הרגשתי זרמים‪ ,‬כמו זרמי חשמל‪,‬‬
‫כל חיי שאפתי לתקן את העולם שסביבי ולעשותו טוב‬ ‫רוטטים בכפות ידיי‪ .‬סוואמי‪ ,‬בתשובה לשאלתי‪ ,‬אמר לי‬
‫יותר ומיטיב עם זולתי‪ .‬בתחילה עשיתי זאת בפעילות‬ ‫שאני חשה אנרגיה שמאפיינת מקומות שבהם המוני‬
‫קהילתית והתנדבותית; אחר כך בפעילות ציבורית; אחר‬ ‫אנשים התפללו במשך שנים‪ .‬נוכחתי באמיתות דבריו‬
‫כך בפעילות פוליטית‪ .‬חשבתי שככל שאתקרב למוקדי‬ ‫כאשר הגענו למקדש יפהפה‪ ,‬שבו כפות ידיי לא חשו‬
‫החלטה יקל עלי לשנות את העולם‪ .‬היוגה הפנתה את‬ ‫שום רטט‪ .‬התברר שהבניין הנפלא‪ ,‬שנבנה כמקדש‪ ,‬לא‬
‫זווית המבט שלי‪ .‬ככל שהמרחב הפנימי הלך וגדל‪ ,‬הלך‬ ‫התקבל על ידי האנשים ואיש לא התפלל בו‪ .‬הוא הפך‬
‫והעמיק‪ ,‬הלך והתמלא בשקט ואיזון‪ ,‬כך התחלתי לראות‬
‫את היחידים שסביבי ואת יכולתי לעזור לזולת ולהקל‬ ‫למעין מוזיאון‪.‬‬
‫עליו‪ .‬הפכתי צנועה יותר‪ .‬במקום להתמקד בדברים‬
‫העומדים ברומו של עולם‪ ,‬התחלתי לראות בני אדם‪ ,‬וכן‬ ‫בקורס המורים בהודו הבנתי לכמה מעט אני זקוקה‪.‬‬
‫באשרם חלקנו ארבע נשים אוהל שבו ארבע מיטות ותו‬
‫‪ -‬גם בעלי חיים‪.‬‬ ‫לא‪ .‬השירותים והמקלחות רחוקים‪ ,‬עם המון מדרגות‬
‫למעלה‪ ,‬למטה‪ .‬תרגלנו יוגה על שפת אגם בטמפרטורה‬
‫משם‪ ,‬באופן טבעי ביותר הובילה הדרך לבודהיזם‬ ‫שנעה להערכתי סביב ‪ 40‬מעלות‪ .‬לאחר ‪ 12‬מחזורים‬
‫הטיבטי‪ .‬היום אני יודעת שעלי לשנות קודם כל את‬ ‫כפולים של ברכה אל השמש נקוו שלוליות זיעה על‬
‫עצמי‪ .‬זה התרחש באופן טבעי עם היוגה‪ ,‬אבל היום‬ ‫האדמה הסלעית שעליה תרגלתי‪ .‬לא היה לי ולו דבר‬
‫קיבלתי את הביסוס התיאורטי ודרך מובנית‪ ,‬שעברה‬ ‫אחד ממה שתחשבו עליו כהכרחי‪ ,‬והייתי מאושרת כפי‬
‫מבחן של דורות של מורים אותנטיים שהתנסו בה‪ .‬ויחד‬ ‫שלא הייתי מאושרת מעולם‪ .‬יותר מאוחר הבנתי שזה‬
‫עם השינוי הפנימי‪ ,‬אני ממשיכה לנסות לתרום לזולתי‬ ‫חל לא רק על חומר אלא גם על סטאטוס‪ ,‬הכרה‪ ,‬שבחים‬
‫וכיו”ב‪ .‬כשחזרתי ארצה הבטחתי לעצמי שאחלוק את חיי‬
‫במידת היכולת‪.‬‬ ‫בין הודו וישראל‪ .‬בפעם הבאה שהתחלתי לטפל בנסיעה‬
‫להודו‪ ,‬אישי חלה‪ ,‬עבר ניתוח לב פתוח ולא רציתי יותר‬
‫לא איבדתי את החזון וגם לא את הרצון ליצור עולם‬
‫טוב יותר‪ ,‬עולם שאין בו סבל‪ .‬היום יש לי דרך‪ ,‬שהיוגה‬ ‫להשאירו לבד‪ .‬התמסרתי להוראת יוגה‪.‬‬
‫גם היא משולבת בה‪ .‬יש לי מורה שבאה משושלת‬
‫אותנטית של מורים‪ .‬יש לי אמונה במורה‪ ,‬אמונה בדרך‬ ‫בעת שלימדתי יכולתי להרגיש בבירור את השליטה‬
‫ואמונה בעצמי‪ ,‬היכולה לעשות את הדרך‪ .‬ועוד דבר‬ ‫של התודעה בגוף‪ .‬כשאני מלמדת‪ ,‬אינני מתרגלת‬
‫“קטן” אחד – יש חבורת אנשים מופלאים שעושים יחד‬ ‫בעצמי‪ .‬כך לימדה אותי מורתי‪ ,‬רחל זולברג‪ ,‬וכך נראה‬
‫לי נכון‪ ,‬שכן תרגול יוגה מחייב אותי להתכנס לתוך‬
‫אתי את הדרך‪.‬‬ ‫עצמי‪ ,‬וכשאני מלמדת אני חייבת להתמקד בתלמידי‪.‬‬
‫זה לא אומר שלאורך כל השיעור אני מסתכלת עליהם‪.‬‬
‫פתחתי ואמרתי‪ ,‬שהשתלשלות מקרים מוזרה הובילה‬ ‫יש חלקים בשיעור שבהם בעיניים עצומות‪ ,‬אני חשה‬
‫אותי אל היוגה‪ .‬היום אני יודעת‪ ,‬שכל מה שהתרחש‬ ‫צרכים של תלמידים ואפילו כאבים‪ .‬עם זאת‪ ,‬בעת שאני‬
‫בחיי‪ ,‬היה מיועד לדבר אחד בלבד – להביא אותי למקום‬ ‫מנחה‪ ,‬אני מרגישה בגופי את התרגול‪ .‬לא זו בלבד‪ ,‬גיליתי‬
‫שכאשר אני מבקשת מתלמידים לתרגל תנוחה מסוימת‬
‫שאני נמצאת בו היום‪.‬‬ ‫פעם‪ ,‬פעמיים‪ ,‬ואחר כך מבקשת מהם לתרגל אותה‬
‫בדמיון ולשפר בדמיונם את אופן התרגול‪ ,‬ואז לתרגל‬
‫פעם נוספת באמת – בדרך כלל‪ ,‬חל שיפור משמעותי‬
‫מאוד‪ .‬אני מרבה להשתמש בדמיון‪ ,‬ובעיקר כאשר אני‬
‫מלמדת קשישים‪ .‬ואגב‪ ,‬פיתחתי בעצמי שיטות עבודה‬
‫עם קשישים‪ ,‬מוגבלים‪ ,‬וגם עם חולים‪ .‬ליוויתי נוטים‬
‫למות עם יוגה‪ ,‬ואני בטוחה שזה נושא שצריך לקבל‬
‫תשומת לב מיוחדת‪ .‬ניתן כל כך להקל על אימת המוות‬

‫בעזרת התרגול‪.‬‬

‫‪ 30‬קול הלב | גליון ‪3‬‬