Page 33 - קול הלב - כתב עת בנושא התפתחות אישית ומעורבות חברתית כדרך חיים

‫יוגה‬ ‫יצאה לאור המלאכיות שלו‪ .‬היו‬ ‫ופנימיות‪ .‬וכך גם אלירן‪.‬‬
‫במעון‬ ‫בו כוחות נפש לחמול על האישה‬
‫לניצולי‬ ‫שהעניקה לו חיים‪ ,‬לאהוב אותה‬ ‫כשאלירן קרן מספר על המעברים‬
‫שואה‬ ‫ולדאוג לה‪ .‬על אף שהוא עצמו‬ ‫מפנימייה לפנימייה בכל אחת‬
‫מעולם לא חווה את אהבתה כלפיו‪,‬‬ ‫משנותיו‪ ,‬אנו מתקשים להאמין שזה‬
‫"את אלירן הכרתי לפני כארבע‬ ‫קרה לאדם מאיר הפנים שעומד‬
‫שנים‪ ,‬בזכות מירי שנפגשה מדי‬ ‫ואף לא לשנייה אחת‪.‬‬ ‫כאן מולנו במוע"ר‪ ,‬אדם שמוביל‬
‫שבוע עם אחת מדיירות המעון‬ ‫תהליכי התנדבות מרגשים בכמה‬
‫לניצולי שואה בקדימה (במסגרת‬ ‫אלירן ראה את אימו כפי שהייתה‬ ‫וכמה בתי אבות שבהם גרים בעיקר‬
‫'פרויקט המלאך' של הלאמה‬ ‫באמת‪ .‬הוא ראה אותה כמי שנתנה‬ ‫ניצולי שואה‪ .‬אלירן שיודע להודות‬
‫היקרה שלנו)‪ .‬לרגל סיום קורס‬ ‫לו חיים‪ ,‬כאישה שנפשה שלה‬ ‫על כל רגע ורגע בחייו‪ ,‬יודע להגיד‬
‫דהרמה‪ ,‬חיפשנו מקום שנוכל‬ ‫התפרקה‪ .‬הוא לא התחשבן איתה‬ ‫את המילה הנכונה ברגע ובמטרה‬
‫אלא יצר נוסחת חיים יש מאין‪ ,‬של‬
‫לערוך בו קבלת שבת משמעותית‬ ‫נתינה וחמלה‪ ,‬אהבה וגמישות‬ ‫הנכונים‪.‬‬
‫לאנשים חסרי משפחות‪ .‬קבלת‬ ‫וחיבוק‪ .‬מהיכן זה היה בו‪ .‬דומה שאין‬
‫השבת היתה מרגשת ביותר‪.‬‬ ‫צורך לשאול שאלות שכאלה בכל‬ ‫הוא מתפעל מהזריחה המופלאה‬
‫כולנו יצאנו משם עם דמעות‬ ‫מה שקשור בו‪ .‬כיוון שהתשובות הן‬ ‫במדבר‪ ,‬שאותה חווה בעת הביקור‬
‫בעיניים‪.‬‬ ‫לגמרי מסוג שונה ממה שרגילים‬ ‫בנווה המדבר שלנו במואה‪ .‬הוא‬
‫מתפעל מכל מתנדבת שהביאה רעיון‬
‫מיד אחר כך המורה המדהימה‬ ‫לתת בעולם “הרגיל”‪.‬‬ ‫חדש למעגלי ההתנדבות למען ניצולי‬
‫ליוגה‪ ,‬רחל גביש‪ ,‬הציעה ללמד‬ ‫השואה‪ .‬והוא בעיקר אומר‪“ :‬אני מי‬
‫שם שיעורי יוגה על כיסא‪ .‬אלירן‬ ‫אלירן פרש מעסקיו בגיל צעיר‪,‬‬
‫לא מיהר להסכים‪ .‬הוא דיבר על‬ ‫ומאז מקדיש את חייו לניצולי שואה‬ ‫שאני בזכותה של אימי‪”.‬‬
‫מחויבות לזמן ארוך‪ .‬כך הגענו‬ ‫החיים במעונות מוגנים ולגיוס‬
‫אחת לשבוע במשך שנה לבית‬ ‫הקהילה למענם‪ .‬הוא גם מנטור‬ ‫הוא מספר על הניתוחים שעבר‬
‫ברוש שבמעון לניצולי שואה‬ ‫ויועץ למפעלים ולארגונים בנושאים‬ ‫מדי קיץ בילדותו‪ ,‬במהלך ה”חופשה”‪,‬‬
‫ללמד יוגה‪ .‬לאט לאט נרקמו‬ ‫הקשורים לחידוש ולהתייעלות‪.‬‬ ‫שנועדו לשפר את מצב זרועו‪“ :‬אבא‬
‫יחסים קרובים בינינו לבין‬ ‫די ברור מה הוא היה עונה לאלירן‬ ‫היה מגיע לקחתני מהפנימייה ישר‬
‫הדיירים‪ ,‬והתגבשה קבוצה של‬ ‫הצעיר לו היה בא לקבל ממנו עצה‪.‬‬ ‫לבית החולים לניתוח נוסף‪ ,‬כך בכל‬
‫כעשרה אנשים‪.‬‬ ‫מי היה מצפה שצעיר בן ‪ 19‬יקבל‬ ‫קיץ”‪ .‬כמו איזה “סיפור” שבכלל לא‬
‫על עצמו אפוטרופסות ודאגה לאימו‬ ‫מתאים לאיש הזה הבריא‪ ,‬המצליח‪,‬‬
‫גם היום אני ממשיכה להיפגש‬ ‫החיובי בכל תחום‪ ,‬ובעיקר בתחום‬
‫עם הקבוצה‪ ,‬וכשאני מפצירה‬ ‫לשארית ימיה‪.‬‬
‫בהם לתרגל גם בלעדי הם‬ ‫הנתינה‪.‬‬
‫אומרים‪ :‬״יוגה ‪ ‬זה רק אתך‪,‬‬ ‫משהו נוסף נחשף ונפתח אז‪,‬‬
‫משהו ששינה את חייו‪ ,‬את חיי אימו‬ ‫אלירן גדל בפנימיות‪ ,‬והוא ידע‬
‫תבואי כל יום אז נתרגל כל יום‪.‬״‪ ‬‬ ‫ואת חיי מאות ואולי אלפים מניצולי‬ ‫שיש לו אבא‪ ,‬וידע שיש אימא אוהבת‪,‬‬
‫השואה החיים במעונות מוגנים‪.‬‬ ‫אבל במצב נפשי מעורער‪ .‬הוא‬
‫גליה קציר‬ ‫ברור‪ ,‬כי המלאכית שהביאה אותו‬ ‫למעשה לא פגש אותה‪ .‬הוא התמודד‬
‫אליהם היא אימו‪ .‬ברור כי קרה משהו‬ ‫עם הנכות‪ ,‬עם ה”אין” משפחה‬
‫‪33‬‬ ‫מופלא אז בגיל ‪ .19‬ליבו של אלירן‬ ‫וכסף‪ ,‬עבר מפנימייה אחת לאחרת‪,‬‬
‫כי הוא לא ממש למד אף שאת‬
‫נפתח אז לחמלה ולאהבה‪.‬‬
‫המבחנים עבר‪.‬‬
‫הוא נשוי לגלית המדהימה שלה‬
‫הוא קורא “אהובתי”‪ ,‬ויש לו שלושה‬ ‫בחדרו בפנימייה‪ ,‬הוא מספר‪ ,‬היה‬
‫ארון ריק לגמרי‪ .‬כבר אז הארון הפך‬
‫ילדים שלהם הוא קורא “מתנות”‪.‬‬ ‫קודם כל על פי תפיסתו להזדמנות‪.‬‬
‫הוא פתח בתא קיוסק‪ ,‬מכר לחבריו‬
‫לאחר הסדנה שהעביר במוע”ר‬ ‫ממתקים ומשקאות‪ ,‬ברווח קל אבל‬
‫אמרה לאמה דבורה‪“ :‬הצגת בפנינו‬ ‫מספיק לדמי כיס‪“ .‬בכל מקרה הארון‬
‫את הרצון המופלא לפעול למען‬ ‫היה ריק מבגדים‪ ,‬כי היה לי רק סט‬
‫הברואים‪ ,‬היית עבורי השראה‬
‫בגדים אחד”‪.‬‬
‫מדהימה‪”.‬‬
‫בגיל ‪ 19‬אלירן הפך לאפוטרופוס‬
‫אלירן אמר לסיכום המפגש‪ ,‬כי‬ ‫של אימו‪ .‬זה קרה כי היא פשוט‬
‫זו היתה “אחת המתנות הכי טובות‬ ‫שוחררה מהמוסד שבו חיה‪ .‬כאן‬
‫שיכולתי להעניק לעצמי‪ .‬אני אסיר‬ ‫באופן פורמלי חלה התפנית‪ .‬פה‬

‫תודה על כך”‪.‬‬