Page 16 - קול הלב - כתב עת בנושא התפתחות אישית ומעורבות חברתית כדרך חיים
P. 16

‫תלמידים מספרים על התפניתנקודת‬
‫שהעלתה אותם על דרך רוחניתתפנית‬

                                                        ‫פסק זמן‬

                                         ‫סוף סוף אני יכול להפסיק לדאוג לעצמי‪.‬‬
                                                                         ‫איזו הקלה‬

     ‫במיומנות רבה מלמדת אותי‬                ‫לרוח‪ .‬שמי יניב יוסבשוילי‪ ,‬בן ‪,24‬‬           ‫פסק זמן‪ ,‬התקפה אחרונה‬
      ‫לאמה דבורה לשחרר את האגו‬            ‫לומד במרכז רוחני ערבה כבר שנה‬               ‫במשחק‪ ,‬לוח התוצאות מראה‬
    ‫הארור שלי ומביאה אותי למקום‬                                                   ‫שוויון‪ .‬הכדור אצלנו‪ ,‬אנחנו ביתרון‬
     ‫נעים ושליו‪ ,‬שמח ואקסטטי של‬               ‫שלישית (אוטוטו נכנסים לשנה‬
      ‫אושר ותחושת מיצוי‪ .‬סוף סוף‬                ‫הרביעית)‪ ,‬תחת הנחייתה של‬                           ‫מבטיח של נקודה‪.‬‬
  ‫אפשר להפסיק לדאוג לעצמי! איזו‬                                                 ‫המאמן מסמן תרגיל‪ ,‬נותרו רק כמה‬
‫הקלה! ייתכן כי הרבה אנשים יחשבו‬          ‫מורתי לאמה דבורה היקרה שעושה‬
      ‫בליבם בנקודה הזו "אם אני לא‬                         ‫איתי ניסים ונפלאות‪.‬‬        ‫שניות אחרונות למשחק‪ ,‬אנחנו‬
  ‫אדאג לעצמי מי כן יעשה את זה"‪,‬‬                                                  ‫עומדים לנצח‪ ,‬לזכות באליפות‪ .‬אני‬
                                               ‫נולדתי לחיים נפלאים מאוד‬         ‫צריך למסור את הכדור לאופק‪ ,‬והוא‬
                                  ‫נכון?‬         ‫ונוחים‪ ,‬יש לי שפע בכל היבט‬
                                               ‫בחיים‪ ,‬וכל מה שאדם רק יכול‬            ‫אמור לקלוע את הכדור האחרון‬
‫ובכן‪ ,‬באופן מפליא‪ ,‬החל מהרגע‬             ‫לבקש‪ .‬בו בזמן‪ ,‬במהלך חיי הנוחים‬                                           ‫לסל‪.‬‬
  ‫שבו הפכה תודעתי אלטרואיסטית‬             ‫ביותר האלה אני זוכר הרגשה בלתי‬
     ‫יותר ופחות אינדיבידואליסטית‪,‬‬               ‫פוסקת של חוסר סיפוק‪ ,‬פחד‬              ‫עולים למגרש‪ ,‬הכדור אצלי‪,‬‬
       ‫זורם אושר רב לליבי כמו מפל‬        ‫תמידי ואפילו אומללות‪ .‬למה כל מה‬           ‫ו‪ ...‬אני מחליט לנצח את המשחק‬
        ‫שוצף‪ ,‬וכל מטרותיי האישיות‬          ‫שנעים לי חייב להיעלם מתישהו?‬
           ‫מושגות בנקל‪ .‬אני מצליח‬               ‫למה כל הדברים הלא נעימים‬                                        ‫בעצמי‪.‬‬
     ‫הרבה יותר בכל תחום‪ ,‬בלימודי‬                                                      ‫החברים בקהל‪ ,‬המשפחה‪ ,‬אני‬
      ‫באוניברסיטה‪ ,‬בעבודה‪ ,‬בחיים‬                                ‫מופיעים בחיי?‬
  ‫האישיים ובעיקר אני עוזר לאנשים‬                                                         ‫רוצה את הכדור האחרון של‬
              ‫סביבי לפתוח את ליבם‪.‬‬        ‫כמה אירועים ספציפיים‪ ,‬לרבות‬               ‫האליפות לעצמי‪ ,‬אני רוצה לנצח‬
                                         ‫זה שציינתי בתחילת המאמר‪ ,‬הביאו‬
      ‫אני לא יודע מה ִאתכם‪ ,‬אבל‬                                                       ‫את המשחק‪ .‬המאמן יסלח לי‪.‬‬
     ‫בעיני לעזור לאחרים לפתוח את‬               ‫לליבי את ההבנה‪ ,‬שכדי להיות‬
  ‫ליבם זו חתיכת סיבה טובה לחיות‬                 ‫מאושר עלי לפתח ערך פנימי‪.‬‬       ‫אני מכדרר לעבר הסל ואז הגרוע‬
                                         ‫העולם בחוץ לא יוכל לספק לי אושר‬                ‫מכל מתרחש! חוטפים לי את‬
                              ‫בשבילה‪.‬‬      ‫של ממש‪ .‬מתוך הבנה זו התחלתי‬
                                              ‫ללמוד וללמוד ‪ -‬יוגה‪ ,‬מדיטציה‪,‬‬        ‫הכדור! אנחנו מקבלים סל מהצד‬
     ‫לסיכום ‪ -‬תמצאו לכם לאמה‪.‬‬                  ‫פילוסופיה בודהיסטית וכל מה‬              ‫השני ומפסידים את המשחק‪.‬‬

‫יניב יוסבשוילי‬                                                          ‫שקשור‪.‬‬       ‫מפסידים את האליפות שעבדנו‬
                                                                                    ‫בשבילה קשה כל כך במשך שנה‬
                                            ‫במהרה הבנתי שמרבית הסבל‬
                                              ‫שלי מקורו בניסיון הבלתי פוסק‬                                      ‫שלמה‪.‬‬
                                             ‫שלי לדאוג ל"עצמי"‪ ,‬ולכן כל מה‬
                                                                                ‫למה לא יכולתי להקשיב למאמן?‬
                                          ‫שעלי לעשות הוא לשחרר דפוס זה‬              ‫למה לא יכולתי לסמוך על חבריי‬
                                              ‫של דאגה ל"עצמי" והאחיזה בו‪.‬‬                ‫לקבוצה? למה רציתי את כל‬
                                             ‫בשלב מסוים‪ ,‬לאחר שנתיים של‬             ‫התהילה לעצמי? למה האגו שלי‬
                                                                                       ‫לקח לי ולכל החברים שלי את‬
                                         ‫תרגול אישי ולמידה בקורסים שונים‬                                     ‫האליפות?‬
                                         ‫פגשתי את המורה שלי‪ .‬המאסטרית‬
                                         ‫המתוקה ביותר‪ ,‬לאמה דבורה הלה‪.‬‬                 ‫ובכן‪ ,‬התבקשתי לכתוב על‬
                                                                                   ‫תפנית‪ ,‬לא תפנית ב"וויז" כשהוא‬
                                                                                   ‫אומר לנו לקחת שמאלה ברמזור‪,‬‬
                                                                                ‫אלא תפנית רוחנית‪ .‬מעבר מהחומר‬

                                                                                ‫‪ 16‬קול הלב | גליון ‪3‬‬
   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21