Page 16 - קול הלב - כתב עת בנושא התפתחות אישית ומעורבות חברתית כדרך חיים
P. 16
תלמידים מספרים על התפניתנקודת
שהעלתה אותם על דרך רוחניתתפנית
פסק זמן
סוף סוף אני יכול להפסיק לדאוג לעצמי.
איזו הקלה
במיומנות רבה מלמדת אותי לרוח .שמי יניב יוסבשוילי ,בן ,24 פסק זמן ,התקפה אחרונה
לאמה דבורה לשחרר את האגו לומד במרכז רוחני ערבה כבר שנה במשחק ,לוח התוצאות מראה
הארור שלי ומביאה אותי למקום שוויון .הכדור אצלנו ,אנחנו ביתרון
נעים ושליו ,שמח ואקסטטי של שלישית (אוטוטו נכנסים לשנה
אושר ותחושת מיצוי .סוף סוף הרביעית) ,תחת הנחייתה של מבטיח של נקודה.
אפשר להפסיק לדאוג לעצמי! איזו המאמן מסמן תרגיל ,נותרו רק כמה
הקלה! ייתכן כי הרבה אנשים יחשבו מורתי לאמה דבורה היקרה שעושה
בליבם בנקודה הזו "אם אני לא איתי ניסים ונפלאות. שניות אחרונות למשחק ,אנחנו
אדאג לעצמי מי כן יעשה את זה", עומדים לנצח ,לזכות באליפות .אני
נולדתי לחיים נפלאים מאוד צריך למסור את הכדור לאופק ,והוא
נכון? ונוחים ,יש לי שפע בכל היבט
בחיים ,וכל מה שאדם רק יכול אמור לקלוע את הכדור האחרון
ובכן ,באופן מפליא ,החל מהרגע לבקש .בו בזמן ,במהלך חיי הנוחים לסל.
שבו הפכה תודעתי אלטרואיסטית ביותר האלה אני זוכר הרגשה בלתי
יותר ופחות אינדיבידואליסטית, פוסקת של חוסר סיפוק ,פחד עולים למגרש ,הכדור אצלי,
זורם אושר רב לליבי כמו מפל תמידי ואפילו אומללות .למה כל מה ו ...אני מחליט לנצח את המשחק
שוצף ,וכל מטרותיי האישיות שנעים לי חייב להיעלם מתישהו?
מושגות בנקל .אני מצליח למה כל הדברים הלא נעימים בעצמי.
הרבה יותר בכל תחום ,בלימודי החברים בקהל ,המשפחה ,אני
באוניברסיטה ,בעבודה ,בחיים מופיעים בחיי?
האישיים ובעיקר אני עוזר לאנשים רוצה את הכדור האחרון של
סביבי לפתוח את ליבם. כמה אירועים ספציפיים ,לרבות האליפות לעצמי ,אני רוצה לנצח
זה שציינתי בתחילת המאמר ,הביאו
אני לא יודע מה ִאתכם ,אבל את המשחק .המאמן יסלח לי.
בעיני לעזור לאחרים לפתוח את לליבי את ההבנה ,שכדי להיות
ליבם זו חתיכת סיבה טובה לחיות מאושר עלי לפתח ערך פנימי. אני מכדרר לעבר הסל ואז הגרוע
העולם בחוץ לא יוכל לספק לי אושר מכל מתרחש! חוטפים לי את
בשבילה. של ממש .מתוך הבנה זו התחלתי
ללמוד וללמוד -יוגה ,מדיטציה, הכדור! אנחנו מקבלים סל מהצד
לסיכום -תמצאו לכם לאמה. פילוסופיה בודהיסטית וכל מה השני ומפסידים את המשחק.
יניב יוסבשוילי שקשור. מפסידים את האליפות שעבדנו
בשבילה קשה כל כך במשך שנה
במהרה הבנתי שמרבית הסבל
שלי מקורו בניסיון הבלתי פוסק שלמה.
שלי לדאוג ל"עצמי" ,ולכן כל מה
למה לא יכולתי להקשיב למאמן?
שעלי לעשות הוא לשחרר דפוס זה למה לא יכולתי לסמוך על חבריי
של דאגה ל"עצמי" והאחיזה בו. לקבוצה? למה רציתי את כל
בשלב מסוים ,לאחר שנתיים של התהילה לעצמי? למה האגו שלי
לקח לי ולכל החברים שלי את
תרגול אישי ולמידה בקורסים שונים האליפות?
פגשתי את המורה שלי .המאסטרית
המתוקה ביותר ,לאמה דבורה הלה. ובכן ,התבקשתי לכתוב על
תפנית ,לא תפנית ב"וויז" כשהוא
אומר לנו לקחת שמאלה ברמזור,
אלא תפנית רוחנית .מעבר מהחומר
16קול הלב | גליון 3