Page 12 - קול הלב - כתב עת בנושא התפתחות אישית ומעורבות חברתית כדרך חיים

‫מאונטן שבאריזונה‪ ,‬שאותה ייסד גשה מייקל‪ ,‬תלמידו‬ ‫שלמה בלי לעזוב את חייהם‪ .‬הם יכולים להישאר בתוך‬
‫של קן רינפוצ’ה‪ .‬בתום הלימוד יצאה יחד עם עוד ‪38‬‬ ‫מערך החיים הרגיל שלהם‪ ,‬אבל ההתייחסות שלהם לכל‬
‫תלמידים לריטריט מבודד של שלוש שנים‪ ,‬שלושה‬ ‫הדברים שמקיפים אותם עברה שינוי של ‪ 180‬מעלות‪.‬‬

‫חודשים ושלושה ימים‪.‬‬ ‫זה קשה אבל אפשרי‪.‬‬

‫“המפגש עם מורים אלה הזניק את הדרך בצורה‬ ‫“יכול להיות‪ ,‬שאדם שהתקדם מאוד בדרך‪ ,‬הבין‬
‫משמעותית‪ .‬גשה מייקל היה מלמד פעמיים בשבוע‪,‬‬ ‫בשלב מסוים שהחיים החומריים לא מושכים אותו‬
‫ולמעשה גם פעם שלישית בימי שישי‪ .‬הנסיעה היתה‬ ‫יותר‪ .‬הוא לא מחפש יותר לא לרכוש עוד בית‪ ,‬לא עוד‬
‫כרוכה בשעתיים נסיעה לכל כיוון‪ ,‬ובאותה תקופה שנינו‬ ‫תואר ולא להקים משפחה‪ .‬וכל זה יבוא ממניעים ומרצון‬
‫עבדנו במשרה מלאה‪ ,‬הבן הצעיר היה עוד בבית‪ .‬בימי‬ ‫להיטיב עם אחרים‪ ,‬ולא לשם תועלת אישית‪ .‬הוא יודע‪,‬‬
‫ראשון היינו הולכים לשמוע את קן רינפוצ’ה בטמפל‬ ‫שהמקומות שבהם אנשים מחפשים אושר באופן רגיל‪,‬‬
‫בהאוול‪ .‬זה הצריך כמות עצומה של זמן ואנרגיה‪ .‬זה לא‬ ‫לא באמת מביאים אושר‪ .‬הוא מ ּו ָנע על ידי מוטיבציות‬
‫היה קורה אלמלא התפנית‪ .‬לא הייתי משקיעה את כל‬ ‫שונות לגמרי מאדם שלא עשה תפנית‪ .‬אין לו כל משיכה‬
‫לדברים חומריים; הם עדיין נפלאים וטובים והוא יכול‬
‫המאמץ הזה אלמלא הדברים בערו בעצמותי‪.‬‬ ‫אפילו ליהנות מהם‪ ,‬אבל זה לא מה שמניע אותו‪ .‬וזה‬

‫“הייתי שקועה בכל רמ”ח איברי בתוך הדהרמה‪,‬‬ ‫מצב שבו התפנית הושלמה‪”.‬‬
‫למעט השעות שהייתי צריכה להיות בעבודה או בבית‪,‬‬
‫וזו הייתה אינדיקציה עד כמה בערו הדברים בעצמותי‪.‬‬ ‫שלוש שנים מאוחר יותר עברו לאמה דבורה ולאמה‬
‫התפנית בעצם קרתה אז‪ ,‬וכל מה שקרה מעבר לזה‬ ‫אריה להתגורר בארצות הברית‪ .‬לאמה דבורה הלה‬
‫בחיים הארציים וממשיך בהם עד היום‪ ,‬הוא פשוט עניין‬ ‫התוודעה שם לראם דאס‪ ,‬פרופ’ יהודי אמריקאי‪ ,‬שסולק‬
‫קיומי‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬עדיין יש לי את הגוף הזה והוא צריך‬ ‫מהרווארד בעקבות מחקרים שעשה על סמים‪ ,‬נסע‬
‫לאכול ולישון‪ ,‬צריך קורת גג וכך הלאה‪ .‬אבל אם אלה‬ ‫להודו‪ ,‬מצא שם גורו והתפתח בדרכו הרוחנית‪“ .‬הוא‬
‫יילקחו ממני‪ ,‬אין ספק שיהיה לי לא נוח‪ ,‬אבל לא יהיה‬ ‫היה מורה מחונן מאוד‪ ,‬עם השפעה גדולה מאוד על‬
‫תלמידים‪ ,‬יכולת ביטוי יוצאת דופן וכישרון סיפורי‪ .‬קראנו‬
‫לי עצוב”‪.‬‬ ‫ספרים שלו‪ ,‬הקשבנו לקלטות שלו ומאוד הושפענו‬
‫ממנו‪ .‬יותר מאוחר אפילו נרשמנו לסדנה שלו‪ ,‬ואז פגשנו‬
‫כרגע אנחנו תלמידייך צריכים את הגוף שלך‪.‬‬
‫אותו אישית‪.‬‬
‫הנה דוגמה ‪ -‬אני כבר שנה שלמה עם כאבים‪ .‬האם‬
‫זה כואב לי? כן‪ ,‬זה כואב לי‪ .‬האם זה פוגע בשמחה שלי?‬ ‫“זה היה רגע מרגש‪ .‬המפגש אתו היה מאוד מעצים‪.‬‬
‫האם זה מייאש אותי? לא‪ ,‬בכלל לא‪ .‬זה רק הגוף‪ .‬מלבד‬ ‫ניגשתי אליו וביקשתי שייתן לי כיוון רוחני לחיים‪ .‬למרות‬
‫האי נוחות שזה גורם‪ ,‬וההגבלה שזה יוצר ‪ -‬אני לא חושבת‬ ‫שבעצמו הוא לא היה מורה בודהיסטי‪ ,‬הוא הפנה אותי‬
‫שאני היא הגוף הזה‪ .‬הגוף הזה בא מקארמה‪ ,‬והוא הולך‬ ‫למורים בודהיסטיים‪ ,‬כי הכיר את הנוף הבודהיסטי‬
‫בעקבות הקארמה‪ ,‬וברור שעם הזמן הקארמה תעשה‬ ‫באותם ימים בארצות הברית‪ ,‬שהיה אז יחסית חדש‪.‬‬
‫את שלה‪ .‬אבל זו לא מי שאני‪ .‬התפיסה שלי של מי אני‬ ‫הלכתי למרכז שהוא הפנה אותי אליו‪ ,‬והתחלתי לתרגל‬
‫את הדרך הבודהיסטית‪ .‬היום אני יודעת שזו הייתה‬
‫השתנתה לחלוטין‪.‬‬ ‫גירסה מדוללת של ויפאסנה‪ ,‬אבל במשך שנים זה‬

‫העמיק את הדרך שלי‪”.‬‬

‫במשך תקופה ארוכה היא תירגלה מדיטציות‪ ,‬ובשלב‬
‫מסוים חיפשה מורה אישי‪ .‬אז פגשה את מורה הלב‬
‫שלה קן רינפוצ’ה לובסנג תרצ’ין‪ ,‬שאתו התחילה ללמוד‬
‫במקדש בודהיסטי קטן בעיירה ָהאוֶול שליד ניו יורק‪ ,‬וכן‬
‫את תלמידו גֶשֶה מייקל רואץ’‪ ,‬שלימד באותה תקופה‬
‫בניו יורק‪ .‬באחד השיעורים במוע”ר אמרה לאמה דבורה‪,‬‬
‫שעד היום היא צובטת את עצמה כלא מאמינה על‬
‫שנפלה בחלקה הזכות ללמוד עם אחד מאחרוני ענקי‬

‫הבודהיזם הטיבטי‪.‬‬

‫קן רינפוצ’ה שהיה ראש מנזר סרה מיי נשלח על‬
‫ידי הדלאי לאמה לארצות הברית אחרי הפלישה של‬
‫סין לטיבט‪ .‬הוא הקים את המרכז הרוחני הבודהיסטי‬
‫בהאוול ועזב את גופו ב‪ .2004-‬לאמה דבורה למדה אצלו‬
‫כשש שנים‪ .‬אחר כך היא למדה במשך כשש שנים את‬
‫הלימוד הגבוה באוניברסיטה הבודהיסטית בדיימונד‬

‫‪ 12‬קול הלב | גליון ‪3‬‬