Page 24 - גיליון קול הלב 6
P. 24

‫נקודת מבט נשית על רוחניות ושלום‬                          ‫מבחוץ‪ ,‬ואינם מחויבים לשום נרטיב‪ .‬הקשר האישי ביניהם‬
                                                                               ‫והכמיהה המשותפת לשלום מחברים ביניהם‪.‬‬
‫אחד הפאנלים בכינוס הפגיש יחדיו פעילות שלום מוסלמיות‪,‬‬
‫נוצריות‪ ,‬יהודיות ובודהיסטיות לשיחה על מקומן של הנשים‬           ‫מוחמד שיתף אותנו בחששות המלווים את ביקוריו בישראל‪/‬‬
‫בקידום השלום‪ .‬כך זכינו לפגוש נשים שמאמינות שצריך וגם‬           ‫בשטחים הכבושים‪ :‬החשש מן ההשפלה במחסום והתהייה‬
                                                               ‫כיצד יתקבל בצד השני ‪ -‬מה חושבים עליו? האם שונאים‬
   ‫אפשר‪ ,‬שיהיה פה אחרת‪ ,‬ופועלות כדי להגשים את חלומן‪.‬‬           ‫אותו? בדומה לפלסטינים רבים אחרים‪ ,‬הוא התחנך על כך‬
                                                               ‫שהיהודים רוצים את רעתו והיכרותו עמם הייתה מוגבלת‬
‫על אף כותרתו של הפאנל‪ ,‬הנשים המרשימות שלקחו‬                    ‫לדמויות של חיילים ומתנחלים‪ .‬הוא נכנס לישראל לראשונה‬
‫בו חלק בחרו להתמקד באחריות האישית שהן בחרו לקחת‬                ‫לפני ארבע שנים‪ ,‬ומאז החל להיפגש עם יהודים ולפתח‬
‫לקידום השלום‪ ,‬כל אחת בדרכה ובעולמה‪ ,‬ולאו דווקא‬                 ‫עמם קשרי ידידות וחברות‪ .‬ככל שקשריו האישיים התהדקו‪,‬‬
‫באספקט הנשי של אחריות זו‪ .‬אלא שגם מבלי לדבר על כך‬              ‫כך הוא נדרש להתמודד עם הדעות הקדומות שעליהן גדל‪.‬‬
‫באופן מפורש‪ ,‬ואולי דווקא בשל כך‪ ,‬אי אפשר היה להימנע‬            ‫בהדרגה החל לעצב דעה עצמאית‪ ,‬המבוססת על הקשרים‬
‫מן המחשבה שאם היו נותנים לנשים לנהל את העולם‪ ,‬קיימת‬            ‫האישיים שרקם‪ ,‬שהסירו בהדרגה רבים מן הפחדים שליוו‬
‫אפשרות סבירה‪ ,‬ויש האומרים יותר מסבירה‪ ,‬שהדברים היו‬             ‫אותו בהתחלה‪ .‬לדבריו‪ ,‬כשמתחילים להתפתח קשרים אישיים‬
                                                               ‫ונפגשים בארבע עיניים כבני אדם – המחסומים מתחילים‬
                                               ‫נראים אחרת‪...‬‬   ‫ליפול והתפיסות משתנות‪ .‬אלא שהמשקעים שהצטברו במשך‬
                                                               ‫שנים לא נעלמים מהר כל כך‪ ,‬ולדבריו הוא עדיין זקוק לחוויה‬
‫את הפאנל הנחתה עדיה קדמי סממה‪ ,‬ראש המכינה הקדם‬
‫צבאית בפארן‪ ,‬שדיברה על התסכול על כך ששיח השלום לא‬                                                           ‫מתקנת של שוויון‪.‬‬
‫נכח במרחב שלה‪ ,‬ועל האחריות האישית שהיא לקחה על מנת‬
                                                               ‫פלסטיני נוסף בפאנל היה וארד אמאר מזאלפה שבמעלה‬
                                                 ‫להנכיח אותו‪.‬‬  ‫עירון‪ .‬וארד לומד כרגע במכינה למנהיגות משותפת בעמק‬
                                                               ‫יזרעאל שבה לומדים יחדיו יהודים‪ ,‬מוסלמים‪ ,‬נוצרים ודרוזים‪.‬‬
‫ג’אדיר האני‪ ,‬פעילה למען חיים משותפים ושלום‪ ,‬וחברה‬              ‫המכינה מיועדת לצעירים בעלי פוטנציאל מנהיגות מכלל‬
‫ביוזמת השיח הבין דתי בנגב הדגישה את החשיבות הרבה שיש‬           ‫הקבוצות והתרבויות בישראל‪ ,‬המבקשים לייצר אלטרנטיבה‬
‫להיכרות ולמפגש הבין אישי‪ .‬שלום לדבריה נבנה על אמון‪,‬‬            ‫שוויונית ומכבדת לסדר החברתי הקיים‪ .‬וארד שיתף כי גדל‬
‫ואמון נבנה על היכרות‪ .‬היכרות שאינה תלויה בדעות קדומות‬          ‫בכפר מוסלמי הומוגני‪ ,‬והגיע למכינה על מנת להרחיב את‬
‫והשקפות העולם‪ ,‬ויכולה להכיל חוסר הסכמה‪ .‬היא משתפת‬              ‫היכרותו עם החברה הישראלית‪ .‬ואמנם‪ ,‬החיים במכינה‬
‫שגם לה היו דעות קדומות‪“ .‬כל היהודים הדתיים שונאים‬              ‫והלימוד המשותף אפשרו לו להגדיל את המעגל החברתי‬
‫ערביים ורוצים לגרש אותם” היה המסר שקיבלה מהתקשורת‪,‬‬             ‫ולעצב דעה משלו אודות סוגיות שונות הקשורות למדינה‪ .‬הוא‬
‫עד שהתחילה לפגוש אותם והתפיסה החלה להיסדק‪ .‬כיום‬
‫היא חלק מצוות ההיגוי של “נשים עושות שלום” ומובילה את‬                  ‫לומד שזה בסדר‪ ,‬ואפילו מעצים‪ ,‬לשמוע דעות אחרות‪.‬‬
‫הארגון עם חברה מההתנחלות “עלי זהב”‪ .‬אם לא נדבר‪ ,‬היא‬
                                                               ‫משתתף נוסף בפאנל היה רועי סומר מנס הרים‪ ,‬שלומד‬
                      ‫אומרת‪ ,‬לא נצליח לשנות את המציאות‪.‬‬        ‫במכינת פראן בערבה ‪ -‬מכינה מעורבת לחילונים ולדתיים‪,‬‬
                                                               ‫שמטרתה ליצור איחוד בחברה הישראלית‪ .‬רועי שנולד בכפר‬
‫הרבה לאה שקדיאל‪ ,‬פעילה למען חיים משותפים ושלום‪,‬‬                ‫עציון‪ ,‬התגורר כמה שנים בארצות הברית‪ ,‬וחזר לנס הרים‪,‬‬
‫חברה ביוזמת השיח הבין דתי בנגב‪ ,‬פעילה במחסום ‪,WATCH‬‬            ‫סיפר כיצד התחנות השונות בחייו‪ ,‬ותחושות השייכות וחוסר‬
‫וממייסדות תנועת השלום הדתית “עוז ושלום” רואה את‬                ‫השייכות שליוו אותן‪ ,‬סייעו לו להתבונן במציאות מנקודות מבט‬
‫תפקידה כרבה לדאוג לכך שהצדק יהיה נחלת הכלל‪ .‬זהותה‬
‫היהודית‪-‬ציונית אינה מונעת ממנה לראות שקיימים כאן שני‬                                                                   ‫שונות‪.‬‬
‫עמים‪ ,‬ולהבין שהם צריכים לחיות ביחד‪ .‬לדבריה הציונות‬
‫הדתית קידשה את ערך ההתיישבות‪ ,‬בעוד שלתפיסתה יש‬                 ‫מילות הסיכום של איילת‪ ,‬המנחה‪ ,‬הן גם המילים שבהן אני‬
‫דברים חשובים אחרים שיהודי דתי צריך לטפל בהם בארץ‬               ‫בוחרת לסכם את הכתבה הזו‪“ :‬אני חיה ועובדת עם אנשים‬
‫ישראל כמו עניינים חברתיים‪ .‬לפיכך היא בחרה לגור בתחומי‬          ‫צעירים‪ .‬לא חסרים לנו קולות כאלה‪ .‬חסרה לנו האוזן לשמוע‬
‫הקו הירוק והיתה ממקימות הגרעין החברתי בירוחם‪ ,‬משם היא‬          ‫אותם‪ ...‬המרחב להשמיע אותם‪ ....‬השדה הפורה להצמיח את‬
                                                               ‫היוזמות שהם מייצגים‪ ...‬עלינו להיות קשובים יותר לתקווה‪,‬‬
                ‫פועלת במגוון דרכים ליצירת עולם צודק יותר‪.‬‬      ‫לאמונה‪ ,‬וליוזמות של הצעירים הללו‪ ,‬שכן יש לכולנו‪ ,‬לכל אחד‬

‫ג’ולט קהוטג’י‪ ,‬מנחת קבוצות בנושא מגדר וקונפליקט‪,‬‬                                                 ‫מאתנו‪ ,‬זכות לחיות בשלום”‪.‬‬
‫ומורה לערבית בבתי ספר יהודיים גדלה בעכו וחיה ביפו‬
‫ובחיפה‪ .‬היא מכירה מקרוב את החיים המשותפים בערים‬

                                                               ‫‪ 24‬קול הלב | גליון ‪6‬‬
   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29