Page 20 - גיליון קול הלב 6
P. 20
כינוס השלום
כינוס השלום
וHlaksam Namdak-
מאת רזיה ידין
ומתחשב יותר ,עד שאחווה המושג הטיבטי Hlaksam Namdakפירושו אחריות אישית
בהדרגה את עצמי בעולם יוצאת דופן ,שבה אדם לוקח על עצמו לפעול ללא לאות כדי
של שלום בתוכי ומחוצה להפסיק את הסבל של כל הברואים בעולמו ולתת להם אושר
לי .כפי שאמר החכם ההודי בר קיימא ,גם אם אף אחד לא יבוא לעזרתו .קבלת האחריות
מאסטר פטנג'לי (בתרגום הזאת נובעת מתוך ההבנה שהנני האחראית הבלעדית לכל
של לאמה דבורה)" :והיה אדם ויצור בעולמי ,מאחר שכל עולמי מושלך אך ורק מתוך
אם תהיה דרכך לעולם התודעה שלי .האופן שבו הדברים מופיעים לפנינו טובים,
בזולת לא לפגוע ,אזי רעים או ניטרליים ,תלוי לחלוטין ברישומים הקארמיים שרשמנו
במקום שבו תימצא יחדל בתודעתנו במחשבה ,בדיבור ובמעשים שלנו כלפי אחרים ,או
במילים אחרות – ביחס ובמידת הנדיבות שגילינו כלפי הזולת.
כל עימות וסכסוך".
זוהי האחריות האישית שכל אחד מאתנו יכול לקבל על צורת חשיבה כזו יכולה להצטייר כהבל הבלים ,והתגובה
עצמו ,וכך גם עשינו בכינוס השלום .האווירה לאורך כל שלושת הראשונה עלולה להיות :מה לי ולכל מה שקורה בעולם? לא
ימי הכינוס הייתה של רצון טוב ,חברות ואכפתיות הדדית ייתכן שבגללי יש מלחמות ,אסונות ,מחלות ,וכך הלאה .אני
לסבל של האחר ,לפחד שבו הוא מצוי תחת שנים של כיבוש או אדם טוב! אך אם לא ניכנס מיד למגננה ,נגלה אולי שחשיבה
טרור ,לייאוש ,לתסכול ולצמא הנואש של כולנו לשלום ולחיים כזאת מייצרת עבורנו דרך חדשה להשגת חופש שמעולם לא
בהרמוניה ללא קשר למוצא או לדת .אפשר היה לחוש היטב
את העייפות מהעוינות המתמשכת בין יהודים ,ערבים ונוצרים היה לנו.
לאורך שנים רבות של לחימה ושנאה חסרות תוחלת ,ולטעום
את טעמה המתוק של התקווה שבהבנה שכולנו יחד באותה לאמה דבורה הלה לימדה אותנו כמה הגיוני לקבל אחריות
הסירה ,גורלנו כרוך זה בזה לבלתי הפרד ולכן אפשרי שניצור מלאה .אם אני אחראית לכל מה שקורה בעולמי ,משמע
שמעתה כבר אינני קורבן של נסיבות חיצוניות כאלה ואחרות
בינינו שלום. שמסבות לי סבל ואומללות .הסבל והאושר שלי אינם באים מן
החוץ ללא קשר אלי .הם באים מהרישומים בתודעתי בהתאמה
באנו לכינוס כדי להקשיב וכדי ללמוד דרכי פעולה חדשות
שיצליחו להפיח תקווה בתהליך השלום ,ויצאנו כולנו בתחושה לאופן שבו התייחסתי לאחרים.
שהכינוס הזה היה הדבר הנכון ,בזמן הנכון ובמקום המתאים
ביותר .התקווה הרימה ראש ,והדוברים השונים ביטאו זאת שוב משמע ,שיש בידיי האפשרות לזרוע מעתה זרעי שלום
ושוב .ד"ר ת'אבת אבו ראס מקלנסואה אמר" :יש לנו כעת בתודעתי באמצעות פעולות מיטיבות ומתחשבות בזולת
במחשבה ,בדיבור ובמעשים ,ובה בעת להתחרט ולטהר את
תקווה שמכאן ייצא השלום". אלו השליליים ,וכך להתחיל לייצר שליטה בעולמי שיהיה טוב
20קול הלב | גליון 6