Page 10 - גיליון קול הלב 6

‫מבט פילוסופי ופסיכולוגי‬ ‫אחריות תודעתית‪ /‬דהרמית‬

‫רעיון טשטוש הגבולות בין ה'אני' לזולתי מופיע גם‬ ‫זוהי רמת אחריות מוכרת פחות‪ ,‬השייכת למישור ההווייתי‪-‬‬
‫בתיאוריות פילוסופיות ופסיכולוגיות‪ .‬האחריות האישית‬ ‫תודעתי של החיים‪ .‬היא מושפעת מתפיסת העולם הבסיסית‬
‫של האדם את עצמו ואת מידת שייכותו ליקום כולו‪ .‬אדם יכול‬
‫מכילה את האחר‬ ‫לראות את עצמו כפרט נפרד מהסביבה שייעודו הינו אך ורק‬
‫לדאוג לרווחתו ולהישרדותו שלו ושל משפחתו‪ .‬זוהי רמת‬
‫המסע הקטן שאליו יצאתי כדי לחקור את מהותו של‬ ‫האחריות התודעתית הנמוכה ביותר‪ .‬אדם כזה בדרך כלל‬
‫המושג 'אחריות אישית'‪ ,‬הוביל אותי לאחר התבוננות‬ ‫יחוש עייפות ואי‪-‬שביעות רצון‪ ,‬משום שאין ברמת אחריות זו‬
‫בעיניים בודהיסטיות‪ ,‬למחוזות הפילוסופיה והפסיכולוגיה‪.‬‬
‫קראתי וחקרתי את הנושא דרך נקודות המבט של הוגי דעות‬ ‫כדי להזין את משאבי רוחו‪.‬‬

‫ופסיכולוגים ידועים‪.‬‬ ‫אולם כשאדם מתחיל להבין שאיכות חייו האמיתית נגזרת‬
‫מאיכות תודעתו‪ ,‬אז הוא גם מוכן להתחיל לחקור מצבי תודעה‬
‫אחריות אישית במבט פילוסופי‬ ‫וקיום גבוהים יותר‪ ,‬שאינם מוגבלים על ידי צורכי הישרדות‬
‫בלבד‪ .‬הוא יהיה מוכן לפעול לפיתוח רמת תודעה הולכת‬
‫נחשפתי להגותם של מספר פילוסופים (סוקרטס‪ ,‬סארטר‪,‬‬ ‫וגדלה‪ ,‬עד לנקודה שבה יחווה את עצמו ואת היקום ככוליות‬
‫לווינס)‪ ,‬שהתייחסו ללקיחת אחריות דרך הבנת משמעותו של‬ ‫אחת‪ .‬אז הוא גם יזכה לחוות קסם בחייו‪ .‬לקיחת אחריות‬
‫המושג אחרוּת‪ ,‬מושג המכיל בתוכו את כל מה שאיננו 'אני'‪.‬‬ ‫אישית לרווחת הקיום כולו‪ ,‬מתוך רצון חופשי והכרת תודה‪,‬‬
‫מושג זה נראה חשוב להבנת הנושא של לקיחת אחריות‪ ,‬אשר‬ ‫והרצון לדאוג לסביבתך באותה מידה שאתה דואג לרווחתך‪,‬‬

‫בהגדרתו הראשונית מכיל בתוכו את האחר‪.‬‬ ‫זוהי אחריות תודעתית במיטבה‪.‬‬

‫לפי הגישה האקזיסטנציאליסטית‪ ,‬האדם הוא חופשי‬ ‫כך כתב החכם ההודי‪ ,‬מאסטר שאנטידווה‪:‬‬
‫במהותו ויכול וחייב לעצב את חייו לפי בחירתו‪ .‬גם אם הוא‬
‫מעדיף לקבל את מה שהחברה מכתיבה‪ ,‬תוך וויתור על בחירה‬ ‫כל אושר שיש‪ ,‬בכל התבל‪,‬‬
‫אישית‪ ,‬הרי שלקח למעשה אחריות לבחירותיו ולקיומו‪ .‬כל‬
‫אדם הוא הסופר של חייו‪ ,‬הוא יכול לבחור אם להיות סופר‬ ‫בא מלרצות באושרו של אחר‪.‬‬
‫מקורי או חקיין של אחרים‪ ,‬אך אינו יכול לברוח מעצם הבחירה‪.‬‬
‫כל סבל שיש‪ ,‬בתבל רבתי‪,‬‬
‫דרך בחירותיו הוא מצהיר שהוא קיבל אחריות על חייו‪.‬‬
‫בא מלרצות רק באושר שלי‪.‬‬
‫לפי סוקרטס‪ ,‬מחשובי הפילוסופים בעת העתיקה (מאה‬
‫‪ 5‬לפנה"ס)‪ ,‬אחריות אישית היא עמדה מוסרית הנובעת‬ ‫אם אני מבינה את דבריו של מאסטר שאנטידווה‪ ,‬הרי שניצב‬
‫ממחויבות כלפי האחר‪ .‬מנקודת מבט זו‪ ,‬קבלת אחריות‬ ‫בפנינו אתגר לא פשוט‪ .‬מאסטר שנטידווה אומר שאם אנחנו‬
‫פירושה שהאדם המוסרי יעדיף לסבול עוול מאשר לגרום‬ ‫רוצים להיות מאושרים עלינו לרצות באושרו של האחר‪ .‬אם‬
‫עוול לאחר‪ .‬כלומר‪ ,‬בכל מצב שבו אנו נמצאים ושמעורבים בו‬ ‫נמשיך לדאוג לאושרנו בלבד נפגוש רק סבל‪ .‬כלומר‪ ,‬אנו‬
‫מתבקשים להילחם באנוכיות הטבעית שלנו‪ ,‬לטשטש את‬
‫אנשים נוספים‪ ,‬חלה עלינו אחריות לא לגרום להם עוול‪.‬‬ ‫הגבול בינינו לבין הזולת ולראות בו חלק בלתי נפרד מאתנו‪.‬‬
‫אם רק נבטל את הקו המפריד בינינו לבין הזולת‪ ,‬שעל פי‬
‫ז'אן פול סארטר‪ ,‬פילוסוף צרפתי (‪ ,)1980-1905‬ראה‬ ‫התפיסה הבודהיסטית הוא קו מלאכותי שנוצר על ידי תפיסה‬
‫באחריות רכיב מרכזי של האישיות החברתית הבוגרת‪.‬‬ ‫מנטאלית שגויה‪ ,‬נוכל לחוות אושר בר קיימא‪ .‬יש כמובן קושי‬
‫להשקפתו‪ ,‬בהיות כל אדם אדון לעצמו מכלול האחריות לחייו‬ ‫רב בוויתור על הנטייה האנוכית‪ ,‬הכביכול טבעית שלנו‪ ,‬לדאוג‬
‫נופל על כתפיו‪ .‬האחריות נובעת מכך שלפעולותיו יש השפעה‬
‫על העתיד‪ ,‬לא רק זה שלו‪ ,‬אלא גם של האחרים‪ .‬לפי סארטר‪,‬‬ ‫קודם לנוחותנו האישית‪.‬‬
‫ההתחשבות באחר קיימת בתוך הדאגה לעצמי‪ ,‬שכן בלעדיה‬
‫חוכמה דהרמית זו מבינה את הקשר הסימביוטי הבלתי‬
‫אגרום נזק לעצמי‪.‬‬ ‫נפרד ביני לבין כל האחרים‪ ,‬ואת ההשפעה שיש לכל מחשבה‪,‬‬

‫עמנואל לווינס (‪ ,)1995-1906‬פילוסוף יהודי צרפתי‪,‬‬ ‫דיבור ומעשה שלי על הסביבה‪.‬‬
‫ידוע בעיקר כפילוסוף של ה'אחר'‪ .‬לווינס שייך לאסכולה‬
‫הפנומנולוגית שלפיה האחר‪ ,‬ככל תופעה אחרת‪ ,‬הוא אובייקט‬
‫של הידיעה או של ההתנסות העצמית‪ .‬בעצם הידיעה של‬

‫האחר או בהתנסות עמו – מסתלקת 'אחרותו'‪.‬‬

‫‪ 10‬קול הלב | גליון ‪6‬‬