Page 42 - קול הלב - כתב עת בנושא התפתחות אישית ומעורבות חברתית כדרך חיים
P. 42

‫לאעולמבחשדתהיירספוםךנםיםת‬
                                                                                ‫מאת נדב חבצלת‬
                                           ‫יותר רחוק משלי‪ .‬‬
      ‫ביחד איתן מחכות הילדה לין‪ ,‬בת ‪ ,8‬שחולה במחלה‬                  ‫הן שואלות‪ :‬מה המרחק‬
    ‫שאינני יודע מה היא‪ ,‬ואמא שלה‪ .‬שתיהן פעם ראשונה‬                 ‫מפה לים? אתה ממהר?‬
  ‫בישראל‪ ,‬וגם הן מחכות להגיע לבית שלהן אי שם בגדה‪.‬‬                ‫כן‪ ,‬יש פקקים‪ .‬אני ממהר‪.‬‬
  ‫מובן שאין להן מכונית‪ ,‬ולהגיע בשעה הזו‪ ‬למחסום ריחן‪,‬‬            ‫אבל אז גובר קול אחר‪ .‬ואני‬
   ‫שתי אימהות ושתי בנות חולות‪ ,‬זה כמעט בלתי אפשרי‪.‬‬
                                                                               ‫חותך מערבה‬
       ‫לשמחתי אני מחליט לענות לווטסאפ‪ ,‬לצאת מאזור‬
                        ‫הנוחות שלי‪ ,‬ולנסוע לבית החולים‪ .‬‬         ‫"שתי אימהות ושתי בנות חולות מחכות לחזור הביתה‬
                                                                ‫מבית החולים תל השומר למחסום ריחן‪ .‬מי פנוי להסיע?"‪  ‬‬
   ‫אני עושה תפנית מהתוכניות‪ ,‬מחשב מסלול מחדש‬
    ‫‪ -‬קדימה לתל השומר‪ .‬בליבי אני מודה לעמותת ב"דרך‬                 ‫זו הודעת ווטסאפ שעברה בקבוצת ההסעה של עמותת‬
 ‫להחלמה" על ההזדמנות לחסד על הדרך‪ .‬אני נזכר ביובל‬                             ‫"בדרך להחלמה" ביום חמישי אחר הצהריים‪.‬‬
   ‫רוט‪ ,‬מייסד העמותה‪ ,‬שיום יום במשך שנים‪ ,‬ללא לאות‬
  ‫ובמאור פנים‪ ,‬מסיע חולים החל מהשעה ‪ 05:00‬בבוקר‪.‬‬                         ‫בדרך להחלמה (‪ )road to recovery‬הוא ארגון‬
‫יובל לקח על עצמו משימה אישית לקרב בין העמים לאחר‬                       ‫מתנדבים‪ ,‬שלקח על עצמו להסיע חולים פלסטינים‬
‫שנרצח אחיו‪ .‬הוא מפעיל איתו מאות מתנדבים‪ ,‬שמסיעים‬                     ‫מהמחסומים לבתי חולים ישראלים ובחזרה‪ .‬ההודעה‬
‫חולים פלסטינים מהמחסומים לבתי החולים ובחזרה ‪ -‬יום‬                 ‫הגיעה אלי כשאני בדרך הביתה‪ ,‬בסוף שבוע עבודה‪ ,‬יום‬
                                                                        ‫חמישי והכבישים עמוסים‪ .‬לענות להודעה או לא?‪ ‬‬
                                                          ‫יום‪.‬‬
         ‫הגעתי לתל השומר‪ .‬פוגש את ארבע הנוסעות‪.‬‬                                                                    ‫דילמה‪.‬‬
         ‫הן נכנסות לאוטו לאט לאט‪ ,‬עם התיקים‪ ,‬הקביים‬
  ‫והציוד‪ .‬יוצאים לדרך‪ .‬הפקקים מתחילים כבר בשער של‬                  ‫מצד אחד אין כוח וזמן‪ ,‬ויש רצון להגיע מהר הביתה‪,‬‬
     ‫תל השומר‪  .‬עשרים דקות רק לצאת מבית חולים‪ .‬אני‬                ‫ומצד שני המחשבה על החולות שמחכות בבית חולים‪...‬‬
‫מוטרד‪ .‬הן בכלל לא‪ .‬אנחנו מדברים ומתקשרים בתערובת‬                 ‫בתל השומר מחכות‪  ‬ג'ינן‪ ,‬בת ‪ ,24‬שמקבלת טיפולים נגד‬
  ‫של אנגלית ערבית ועברית‪ .‬מעורב מזרח‪ -‬תיכוני מתובל‬                 ‫סרטן כשנה וחצי‪ ,‬ועברה כריתת רגל לא מזמן‪ ,‬עם אמא‬
                                                                  ‫שלה‪ .‬גם הן רוצות להגיע הביתה‪ .‬והבית שלהן ליד ג'נין‪,‬‬
                                       ‫בתבלין של רצון טוב‪.‬‬
      ‫גי'נן יודעת הכי טוב אנגלית‪ ,‬היא סטודנטית שנה‬
‫רביעית באוניברסיטה של ג'נין‪ .‬לומדת מנהל בריאות‪ .‬היא‬
‫מספרת שעכשיו התחילה טיפול ביולוגי למחלה‪ .‬יש סיכוי‪.‬‬

                                                                ‫‪ 42‬קול הלב | גליון ‪3‬‬
   37   38   39   40   41   42   43   44   45   46   47