Page 41 - קול הלב - כתב עת בנושא התפתחות אישית ומעורבות חברתית כדרך חיים
P. 41

‫הפחד מפני תפנית‬

‫דליה קרני ‪ -‬ברוך‬

‫שעת שקיעה‪ .‬שעת בין השמשות –‬             ‫בציור הבאתי לביטוי את הכמיהה‬             ‫בציור רחב היריעה שתי דמויות צמודות‬
‫שעה של חמלה‪ .‬האוהבים מתבוננים‬           ‫אל האור‪ ,‬הכמיהה אל הדרור – שחרור‬         ‫בלבן בתוך כתמיות שחורה‪ .‬הדמות מימין‬
‫החוצה מבעד לחלון‪ .‬הם אינם זקוקים‬        ‫מכבלי הסמסרה (גלגל הסבל)‪ ,‬יחד עם‬         ‫חובקת ו‪/‬או מסתתרת מאחורי הדמות‬
‫לתקשורת מילולית‪ .‬יש בתיאור שקט של‬       ‫חשש מהשחרור המיוחל‪ .‬אחיזה בכל מה‬         ‫שמשמאל‪ ,‬הנושאת פניה מעלה בהבעת‬
                                        ‫שוודאי‪ ,‬מוכר ושאנו מייחסים לו ביטחון‪.‬‬    ‫ערגה וכמיהה‪ ,‬לעבר מלבן מסורג המייצג‬
   ‫הסכמה‪ ,‬המתגלם במילה "דומם"‪.‬‬                                                    ‫חלון‪ ,‬דרכו נוהרת כתמיות חמה וזוהרת‪.‬‬
                                        ‫ככל שחיינו נוחים ונעימים‪ ,‬כך אנו‬
‫הם "מחושקים" – כחישוק‪ ,‬ו"דבקים"‬         ‫חוששים לצאת לדרך‪ ,‬לעבר הרפתקה לא‬         ‫הדמות הנושאת פניה אל מקור האור‬
‫– בקרבה פיסית ורוחנית‪ ,‬כמו דבקות‬        ‫נודעת‪ .‬החשש כמוהו כהפלגה של מגלה‬         ‫כמו "מתבשמת" ממנו‪ ,‬ומנסה להיאחז‬
‫למען השגת מטרה משותפת‪ .‬דבקותם‬           ‫יבשות‪ ,‬בסירת מפרש במימי האוקיינוס‬        ‫באצבעות הדומות לטפרים בכתמיות‬
‫מזכירה את הפסוק המקראי‪" :‬ועל כן‬         ‫הסוערים‪ ,‬אל יעד לא ברור‪ .‬מחד גיסא אנו‬    ‫הנוהרת‪ .‬בעוד הדמות מימין מסתתרת‬
‫יעזוב איש את אביו ואת אמו‪ ,‬ודבק באשתו‬   ‫נמשכים לגלות מה נמצא מעבר לאופק‪,‬‬         ‫מפני "הזוהר הנורא"‪ ,‬הקורן ממקור‬
                                        ‫ומאידך גיסא אנו חוששים לנטוש את אזור‬
    ‫והיו לבשר אחד" (בראשית ב' ‪.)24‬‬                                                                          ‫חדירת האור‪.‬‬
                                                                        ‫הנוחות‪.‬‬
‫האהבה הינה הן הקשר הפיזי ביניהם‪,‬‬                                                 ‫מהמישור התחתון של היצירה‬
‫והן הקשר הרוחני והנפשי‪ .‬יש כאן‬          ‫הפחד הינו מכשול לראיית אמת‬               ‫עולה בהדרגה טקסט מתוך שירו של‬
                                        ‫אולטימטיבית‪ ,‬שכן אנו נוטים להאמין‪,‬‬       ‫ח‪.‬נ‪.‬ביאליק‪" ,‬עם דמדומי החמה"‪.‬‬
  ‫כיסופים להוויה אחרת‪ ,‬לא גשמית‪.‬‬        ‫שאשליית המציאות מעניקה לנו ביטחון‪,‬‬       ‫הציטוט‪" :‬ומחושקים ודבקים אל הזוהר‬
                                        ‫ובסתר לבנו אנו מאמינים בבדיה של עולם‬
‫שם שירו של ביאליק "עם דמדומי‬            ‫טוב‪ ,‬קבוע ובטוח‪ .‬בתפיסתנו השגויה‪ ,‬אנו‬             ‫הנורא דומם נישא עינינו‪"...‬‬
‫החמה" מרמז לשעת בין ערביים‪ ,‬סוף‬
‫יום‪ ,‬מותו של יום‪ .‬התחושה של מוות‬          ‫יוצרים קו מלאכותי בינינו ובין הזולת‪.‬‬   ‫ביצירה אני מביאה לביטוי את הכמיהה‬
‫צפוי‪ ,‬של יחידים סופיים מול האינסוף‪,‬‬                                              ‫לחוות את הנשגב‪ ,‬כמיהה המלווה במורא‬
                                        ‫היחד הופך את החוויה הנשגבה‬               ‫גדול מפני "הזוהר הנורא" – נורא ההוד‪.‬‬
               ‫המנסים לגעת בנשגב‪.‬‬       ‫לעזה יותר‪ ,‬כשהאחד מגונן על האחר‪.‬‬         ‫אוקסימורון המבטא את הכמיהה העזה‬
                                        ‫באמצעות האהבה ניתן להמריא יחד‬            ‫להארה‪ ,‬להתגלות‪ ,‬יחד עם עוצמת‬
‫דבקות והתמדה עם חבירה משותפת‬
‫‪ -‬יש בכוחן להביאנו לגעת באור‪ ,‬ולחוות‬              ‫לעבר אמת רוחנית נשגבה‪.‬‬                                          ‫המורא‪.‬‬

                             ‫את הנשגב‪.‬‬

‫‪41‬‬
   36   37   38   39   40   41   42   43   44   45   46