Page 13 - קול הלב - כתב עת בנושא התפתחות אישית ומעורבות חברתית כדרך חיים

‫קוג’י אונו‬
‫עולם נטול גבולות‬

‫מאת דליה קרני ברוך‬

‫לאחרונה פיתחתי הנאה מתערוכות בחללי תצוגה‬
‫פריפריאליים‪ ,‬שאינם מתישים בעומס ובהליכה מרובה‪.‬‬

‫הפעם שמנו פעמנו לקיבוץ הזורע‪ ,‬שבו נבנה ב‪1951-‬‬
‫(בתקופת הצנע) “מוזיאון וילפריד”‪ ,‬שהתחיל מאוסף‬
‫פרטי של אמנות המזרח הרחוק‪ ,‬ומשמש היום גם אכסניה‬

‫לתערוכות אמנות עכשווית‪.‬‬

‫הפעם בחר המוזיאון לארח פסל יפני‪ ,‬קוג’י אונו‪ ,‬שיצר‬
‫מיצב בהשראת ‘סוטרת הלב’‪ ,‬יצירה בודהיסטית קנונית‪,‬‬

‫שמדברת על חוויית הריקות‪ ,‬שחווה הבודהה בפסגת‬
‫הנשרים‪ .‬בעקבות מדיטציה עמוקה‪ ,‬חווה הבודהה את‬
‫הריקות של גופו וחלקיו‪ ,‬היות כל אלה ‪ -‬גופו‪ ,‬רגשותיו‪ ,‬חושיו‪,‬‬

‫תפיסתו ומודעותו ‪ -‬נעדרים כל טבע עצמי‪.‬‬

‫וכפי שנאמר בסוטרת הלב‪“ :‬אין עין‪ ,‬אין אוזן‪ ,‬אין אף‪ ,‬אין‬
‫לשון‪ ,‬אין גוף‪ ,‬אין תודעה; אין צורה אין צליל‪ ,‬אין ריח‪ ,‬אין‬
‫טעם‪ ,‬אין שום חפץ לחוש ואין כל תופעה‪ .‬ובהמשך‪“ :‬עד‬

‫להיעדר של זקנה ושל מוות‪ ,‬והיעדר החיסול של זקנה ושל‬
‫מוות” (בתרגומה של לאמה דבורה הלה)‪.‬‬

‫הפ ָסל קוג’י אונו יצר מיצב בחלל שחור ואפל‪ ,‬שבו‬
‫הצופה נכנס אל תוך החושך‪ ,‬הביטוי להיעדר ולריק‪ .‬אט‬
‫אט כשהעין מתרגלת לחשיכה‪ ,‬נגלית בחלל דמותו של‬

‫הבודהה‪ ,‬שנטוותה בחוטי משי מוארים באור אולטרה‬
‫סגול‪ .‬מגזעי עץ חלולים‪ ,‬התלויים על חוטי משי‪ ,‬גילף‬
‫האמן דמות גברית ומנגד דמות נשית בגודל טבעי‪.‬‬
‫הוא יצר חורים בקליפת העץ‪ ,‬כדי להמחיש את שבריריות‬
‫הקיום האנושי‪ .‬הדמויות כמו צפות בחלל‪ ,‬תלויות על בלימה‬
‫באמצעות חוטי משי דקיקים – חוטי אור שאותם טווה‬

‫כמעשה מקרמה‪.‬‬

‫התחושה היא של עולם נטול גבולות‪ ,‬שחוקי הכבידה‬
‫אינם חלים עליו‪ .‬בטקסט הנלווה לתערוכה‪ ,‬כתבה האוצרת‬

‫שיר מלר‪-‬ימג’וצי‪“ :‬יצירתו מושפעת מהפיזיקה הקוונטית‪,‬‬
‫התופסת את היקום כמרחב מתמשך של חלקיקים ותנודות‪,‬‬
‫המתקיימים ומתרחשים בו זמנית‪ .‬האופן שבו אנו מתבוננים‬
‫בתופעה מסוימת‪ ,‬גם הוא משפיע על תנועה זו‪ ...‬זהו פיסול‬
‫המתייחס לקיום האנושי כגוף תודעה‪ ,‬שאיננו ניתן להפרדה‬

‫אף רגע מכל הסובב אותו”‪.‬‬

‫‪13‬‬