Page 43 - גיליון קול הלב 6
P. 43
על מוות וארעיות
מאת איריס שילוני
הלימוד על מוות וארעיות הוא אחד מעמודי התווך של
הלימוד הבודהיסטי .ההבנה כי חיינו הנוכחיים ניזונים
מקארמה ,וכשזו מתכלה -הם מסתיימים.
ואין לדעת מתי ,ואין לדעת איך ,ואין לדעת היכן.
מנוסח לתפארת במילותיה הרהוטות ,בהומור שנון ובכתיבתה ההבנה כי כשם שהקיץ אינו קלקול של האביב ,והחורף אינו
החודרת. קלקול של הסתיו ,כך גם המוות אינו קלקול של החיים .הוא
אינו תכנית שהשתבשה ,או תקלה בהפקה ,אלא מצוי שם
אלא שאנחנו ,אחיה ואחיותיה לדרך נזקקנו כנראה ל"קריאת
השכמה" ואריאלה ,בנדיבותה הרבה ,כמו התנדבה למשימה. כזרע מרגע הלידה.
זכתה אריאלה בכך שנפרדה מגופה במואה שאותה כל כך ההבנה שהמוות הוא חלק מגלגל החיים הסמסרי ,וכל עוד
אהבה ,תוך כדי עבודת שירות בבוסתן הקסום ,ובליווי אישי של לא נצליח להבקיע מעבר לו ,נשוב ונתגלגל ,שוב ושוב ,בין חיים
הלאמה היקרה וחברי הסנגהה. ומוות.
זכינו כולנו ,מי שהיו שם לצידה בשעה שבה היא עזבה את על אף ניסיונותינו לטמון את ראשינו בחול ,ולהאמין שלנו זה
גופה ,ומי שהיו אחיה ואחיותיה לדרך -בשיעור פרטי על מוות לא יקרה -זוהי הוודאות הגדולה ביותר של החיים.
וארעיות .שיעור שחדר מבעד לראש וחלחל אל הלב. וגם ההבנה שברגע המוות לא נוכל לקחת עמנו דבר מאותם
דברים שאספנו במהלך חיינו -למעט הישגינו הרוחניים .למעט
חווינו איך בן רגע ,וללא כל התרעה מוקדמת ,ניתן לעבור הזרעים הקארמיים שזרענו במעשינו ,בדיבורינו ובמחשבותינו.
ממצב של 100%חיות ,חיוניות ושמחת חיים ,למצב של 0%
תפקוד .ללא ספק טלטלה גדולה לכל מי שעמדו שם לצידה את כל אלו אנו שומעים ולומדים לאורך השנים ,אך מנגנוני
ההגנה שלנו מתעתעים בנו וגורמים לנו להתנהל כאילו החיים
ולכל הרבים שנוכחותה היוקדת היתה חלק מעולמם.
הם פה כדי להישאר לעד.
ליבך אריאלה אהובה אולי נדם ,אך רוחך הנשגבה תמשיך
לשכון בלבבותינו ולהאיר את דרכינוOm mani dewa hri . בניגוד לרבים ,המוות היה נוכח עד מאוד בעולמה של
אריאלה .נפילתו של נועם ,בנה ,בלבנון ,יצרה בתודעתה שיח
מתמיד עם המוות .היה זה שיח ייחודי משלה ,שזור באישיותה
הססגונית .שיח יצירתי ,נוקב ,אפילות מתריס .שיח ישיר ,כן,
43
