Page 35 - גיליון קול הלב 6
P. 35
מכתב פתוח לכל הברואים
הרעיון הזה עומד בבסיסו יצורים יקרים ,משפחה ,חברים,
של התרגול של לוחם הרוח רציתי לשתף אתכם ולנסות להסביר -למה אני עושה את מה
שאני עושה; למה הלכתי לגור במדבר ,למה לקחתי על עצמי נדרים
במסורת (בודהיסטווה), והתחייבויות ,למה אני נכנס לריטריט מבודד כל כמה חודשים,
ולמה בחרתי בדרך חיים שנראית הפוכה לחלוטין מאורח החיים
המהיינה ,שאליה משתייך
שניהלתי לפני כן.
הבודהיזם הטיבטי .על פי מסורת
החוכמה הבודהיסטית מלמדת אותנו שכל אחד מאתנו יוצר
זו ,הדרך היחידה אל האושר את עולמו בתודעתו ,וחווה את המציאות בהתאם לקארמה שצבר
כתוצאה ממעשיו בעבר (במעשה ,בדיבור ובמחשבה) -אני משליך
האולטימטיבי (הארה מלאה), את עולמי מתוך תודעתי ,כולל כל היצורים והתופעות שקיימים בו.
עוברת דרך פיתוח החמלה כשהתחלתי את דרכי הבודהיסטית ,מתוך צורך וחיפוש רוחני
עמוק ,רציתי פשוט שייפסקו הכאב ,הצער ,הבדידות ,המחסור ,וכל
הגדולה והאהבה-ללא-תנאי
שאר הגורמים לסבל בחיי .רציתי להיות מאושר.
לכל יצור ויצור ,ומתוך אלו תנבע
במהלך הלימודים הבנתי גם שיש צורות שונות לסבל ,והן לא
האחריות האישית להוציא כל בהכרח מה שכולנו מחשיבים כסבל באופן אינטואיטיבי .למשל,
העובדה שאני מתבגר ומזדקן מיום ליום עד המוות ושאין לי שום
יצור ויצור ,קרוב ורחוק ,מגלגל הסבל. שליטה על כך – זה סבל .כל מה שיש לי ,יום אחד כולו ייעלם –
משפחה ,חברים ,כסף ורכוש ,בריאות ,הצלחה ,מוניטין – כל אלו
אם אני מבין שעולמי ריק מקיום עצמי (והראיה -כל אחד מאתנו דברים שמעצם קיומם המתכלה יביאו עלי סבל ,ולראיה – ראו
חווה עולם אחר) ,ונוצר מתוך תודעתי ,כלומר מתוך הקארמות את כל מי שנגנב רכושם ,חוו אסון משפחתי ,אובדן כלכלי ,מחלה
(המעשים ,הדיבור והמחשבות) שביצעתי בעצמי ,ואם אני מבין סופנית ...אינספור צרות .כך הבנתי שהקיום הרגיל בעולם הזה -
עמוק בליבי שכל היצורים ,שהם אימותיי ,סובלים בדיוק כמוני – הרי
שהמסקנה היא שעלי להפסיק להתנהל על פי אותן ההתניות ואותם מהותו היא סבל .אז מה אני יכול לעשות?
ההרגלים שהפעילו אותי לאורך כל חיי (אלו והקודמים) ,ולהפוך את
כיוון הגלגל – לעשות ההפך ממה שאני רגיל ,זאת הדרך לצאת מן ככל שהתקדמתי בלימודיי הרוחניים ,וככל שהתקדם התרגול
הסבל! וזאת הדרך לעזור לכל היצורים! לכן ,מוטלת עלי אחריות שלי ,על כרית המדיטציה ומחוצה לה ,הלכה והעמיקה בליבי
אישית לפעול בכל פעולה ,בכל דיבור ובכל מחשבה – למען אחרים, ההבנה שהסבל שלי אינו שונה מסבלם של אנשים אחרים ,ושל
יצורים אחרים – כולם רוצים להפסיק לסבול ולהיות מאושרים.
ובכל מחיר .זוהי דרכו של הבודהיסטווה.
כולם!
בתחילת דרכי הייתי מונע בידי רצון עז להפסיק את סבלי ,אחר כך
הבנתי שכולם איתי באותה הסירה ,ובהמשך באה ההבנה שהעולם עם החקירה העצמית וההגייה בדברים ,גיליתי שלמרות
על כל יושביו כולם תלויים בי ,ולכן עלי ללכת בדרך הבודהיסטווה שהחשבתי את עצמי לאדם טוב ,תמיד היתה שם מידה של אגו,
ולפתח בודהיצ’יטה (השאיפה העמוקה להארה מלאה) ותובנות מישהו ששם את עצמו במרכז ודואג לעצמו יותר מאשר לאחרים.
עמוקות נוספות שבסופן אוכל להשתחרר מסמסרה (גלגל הסבל הדאגה לעצמי והמחשבות הארציות של השתוקקות לדברים,
של חיים ,מוות ולידה מחדש) .הדרך הזאת לא קלה; לא פשוט בריאות ,מוניטין ושבחים כשלעצמן אין בהן רע .אבל כשאני מוכן
לשנות הרגלים של אינספור גלגולים בסמסרה ,הנובעים בעיקרם לצורך השגתם “לעגל פינות” בכל מה שנוגע למוסר או לפגיעה
מהשורש החולה של ההוקרה העצמית .אבל בדרך אני אוסף חוויות באחרים ,אלו בדיוק הפעולות שזורעות בתודעתי את הסבל ,שאותו
ורשמים שמעצימים אותי ,פותחים את ליבי ונותנים משמעות לחיי.
אני כל כך רוצה לחסל.
וכך ,כל הלימוד שאני לומד ,כל התרגולים שאני מתרגל (ביום-
יום ובריטריטים) ,כל מעשיי בחיים אלו – הכול נצבע באותה שאיפה רעיון יפה במסורת הבודהיזם הטיבטי שבה את ליבי כבר
להארה ,באותה אחריות אישית שקיבלתי על עצמי ,לעשות את בתחילת דרכי :אם נכון הדבר שיש גלגולים (ואני הגעתי ללימוד
הדרך ולעזור לכל היצורים לצאת מים הסבל בגלגל הסמסרה, משוכנע בכך) ,ואם נכון הדבר שהתגלגלתי כבר אינספור פעמים
באינספור גלגולי חיים ובצורות קיום שונות ,הרי שבכל גלגול היתה
ולהגיע אל ההארה המלאה ,אל האור האינסופי של הבודהה. לי אמא שלה נולדתי .ואם אמא שלי ,בחיי אלו ואחרי מותה ,עדיין
תיתפס בעיניי כאמא שלי -מדוע אינני תופס את כל האימהות שהיו
מי ייתן ואצליח לממש דרך זו עוד בחיים אלו עצמם. לי ,בכל גלגולי חיי ,כאמא שלי?! ומי הן האימהות האלו? כנראה
שכל יצור ויצור בעולם ,באינספור גלגוליי הקודמים ,היה מתישהו
שלכם באהבה,
קלסנג אמא שלי ,ולכן – הם כולם אימותיי!
35
